Archive for מרץ, 2012

Meet the Parents – the Mayfair way

הגיחה הקצרה של ההורים שלה לשלושה ימים בלונדון שינתה להם את שיגרת השבוע. במקום היום הארוך הקבוע של עבודה – התעמלות – המסתיים בתנוחת קאוץ' פוטייטו של אמצע שבוע, היא הובילה לו"ז שכלל יומיים של הליכה בלתי פוסקת ברחובות לונדון – ביקורים בכמות מכובדת של גלריות – ולא פסח גם על קניות, פארקים וכמובן מסעדה לסיכום היום.
ומה יותר טוב מאשר לנצל את היציאה של אמצע השבוע בכדי להצליח ולהשתחל ל- Burger & Lobster, המסעדה ה-מדוברת של מייפר, אותה כבר עזבנו במפח נפש לאחר שהובטח לנו שולחן רק אחרי שלוש וחצי שעות המתנה בשבוע שעבר. למי שלא זוכר – מדובר בחוויה שהובילה אותנו לספנטינו.
מסעדות בלונדון בורגר ולובסטר

שבת רטובה בהמפסטד

"תלך לאסוף את האורחת משוויץ מהתחנה" היא פקדה עליו. הוא ציית וכעשר דקות מאוחר יותר, ישבנו שלושתנו בדירה הצפון לונדונית וחשבנו לאן ללכת לאכול ביום שבת סגרירי, שסגר שבוע דווקא אביבי בלונדון.

מעודדים מהאביביות של השבוע החולף, ואולי גם מעלי הכותרת של השקדיות שממלאות את הרחובות, הבחירה נראתה טבעית: בהמפסטד הצפונית יהיו מספיק חנויות בשבילהן ואת ההמבורגר הטוב ביותר בלונדון (לדעתנו) בשבילו. או שלא…

הרמז הראשון לכך שהתכניות שלנו שוב הולכות להשתבש היה כשהיינו צריכים להלוות לשווייצרית מטרייה. אח! אם רק היינו קצת פחות אופטימים היינו מבינים שבלונדון העננים לא משחקים משחקים, וכאשר ירדנו בתחנת המפסטד, ארובות השמיים נפתחו להם.

למי שלא מכיר – המפסטד או כפי שמכונה Hampstead Village הנו ממש כפר קטן בלונדון הצפונית. טוב זה לא ממש כפר היא מתקנת אותו, כשהוא נפוח מהסברים כמו מדריך תיירים (בכל זאת היה שם איזה ארבע פעמים…) אלא נוף עירוני לונדוני טיפוסי יוקרתי עם בתים ששווים כמו בניין קטן בצפון תל-אביב. ה-Highstreet עצמו מספק את הכל: בין חנויות קטנות טיפוסיות (ספרים ועתיקות למינהם), רשתות אופנה מוכרות, בתי קפה, מסעדות וברים – כאשר הכל משתלב בבתים וויקטוריאניים אופייניים, וכמעט ללא רמיזות מודרניות.

המשך לקרוא »

When Soho Met Brooklyn

המחשבה המקורית של יום שישי הייתה לנסות את Burger and Lobster החדשה יחסית במייפר. אבל, כשרשימת ההמתנה למקום המדובר ביותר בלונדון (וכן, שוב מדובר במקום שלא לוקח הזמנות), בו ניתן להזמין כשמו כן הוא – המבורגר ולובסטר, הייתה כשלוש וחצי שעות (!) אמרנו לספרדי ולצרפתיה לפגוש אותנו בסוהו, שוב…

ניסיון ראשון ב-Bocca Di Lupo לא צלח: המארחת במסעדת הטאפאס האיטלקיה אמרה בהתלהבות שתוכל לתת לנו שולחן בשעה תשע ורבע (השעה הייתה שבע בערב…) וסירבנו בנימוס. משם כיתתנו את רגלנו לרחוב Rupert, ופילסנו דרך בין ערב הרב של אנשי הסוהו למינהם (מחבורות פרחחים ועד גאים מוחצנים אל מול אורות ניאון של מועדוני חשפנות זולים)  כדי לפתוח את דלת הברזל הפשוטה של בית מס' 61.

למקום קוראים Spuntino וגם הוא חלק מקונספט של המסעדות בלונדון שלא מקבלות הזמנה של מקומות (First Come Frst Serve). למי שזוכר – באחותה של ספנטינו – Polpo – כבר ביקרנו, ואם היה לכם ספק מאז שנמשיך לפקוד את הרשת (למורת רוחו כמובן) – הרי שהתבדתם.

המשך לקרוא »

ממלכת ההיפסטרים

הוא רבץ בבית מול הכדורגל והיא חזרה משיעור התעמלות מלאת אנרגיה. "יום מדהים בחוץ" היא הכריזה, והוא כבר ידע שזה הסוף של הבוקר השקט שלו.
הליכה לאוקספורד סירקס לקחה לנו כחצי שעה וכאשר השמש כבר התעייפה לה וענני לונדון המוכרים כיסו את השמיים, עלינו על קו 55, שמוביל למחוזות האפלים של הבירה האנגליה.

טוב, מחוזות אפלים זו קצת הגזמה, אבל אין ספק שככל שמתקדמים למזרח העיר – מתחלפות הכיכרות המטופחות ברות המזרקות בנוף דיקנסי קודר ומלוכלך. גם האנשים שונים: את רבבות התיירים מחליפים להם ה"היפסטרים", לונדונים לבושים כמו תאונת רכבת שמוסיפים צבע וסגנון משלהם למדרכות האפורות.

מזרח העיר מתחיל איפה שבלומסברי נגמר, במחוזות הוקסטון והקני. כלל האיזור נחשב לטרנדי ביותר – סטייל שינקין של לונדון – והוא נקרא שורדיץ' (Shoerditch). מכאן אפשר לרדת לסיטי בכעשרים דקות של הליכה ולשכור דירה בשלושת רבעי המחיר ממרכז לונדון (אולי).
בשורדיץ' לא תמצאו הרבה בוטיקים מפונפנים וחנויות מותגים. את מקומם תופסים חנויות של מציאות, מעצבים אוונגרדים, גלריות ורהיטים (ממש לא איקאה, אלא אנטיקות וחנויות עיצוב מודרני ייחודיות). גם המסעדות בשורדיץ' שונות: במקום רשתות פאסט פוד וקפה מוכרות, ניתן למצוא שני סוגים עיקריים: דיינרים שעשו עלייה מהסוהו (Byron Burgers, Breaksfast club ועוד) ומסעדות מהירות וזולות שממלאות את הרחוב בריחות של הקוואסאן (אוכל תאילנדי, Chicken & Kebab , ועוד). גם הפאבים האנגליים הכבדים מפנים פה מקום לברים מיוחדים (קוקטייל בר, ספורטס בר וכיו"ב).

המשך לקרוא »

סושי למתקדמים

הכוונה המקורית אתמול הייתה לבלות ערב יום שישי שקט בבית: חברים, טייק-אוויי, יין והולכים לישון. אבל, כשמסעדת Dinings קוראת לך לדגל מאחר והתפנה לה שולחן – אתה לא מסרב.
דיינינגס מגדירה את עצמה כמסעדת סושי וטאפאס יפני מבית היוצר של שני שפים יפנים, יוצאי מסעדת נובו הידועה.
למעשה, להשיג שם שולחן הינה משימה בלתי אפשרית, אלא אם כן תכננת על סושי חודש מראש, וכשהגענו לשם גילינו גם למה.

נכון, דיינינגס הנה אחת המסעדות הטרנדיות ביותר בלונדון, אולם זו לא הסיבה המרכזית לעודף הביקוש על ההיצע. המסעדה ממוקמת במה שנראה כמו בית פרטי ברחוב צדדי בין מרליבון לאדג'וור – עם שני "חדרי אורחים" המוקצים לאכילה. בכל אחד מהחדרים האלו אין יותר מאשר ארבעה שולחנות, כאשר הבר שממוקם בקומת הכניסה מעל מספיק לעוד כששה סועדים.

המשך לקרוא »

הבית ברחוב Bywater

הוא פסע על מדרכות הרחוב הלונדוני הסואן, וחצה את הכביש לאחר שאוטובוס הקומתיים האדום חלף. הוא נעמד בפינת הרחוב הצדדי שלאורכו בתים בצבעי פסטל חיוורים, והלך לאטו לכיוון בית מספר 9. הוא נעצר.

היא עמדה מולו ברחוב הקטן, היא חיכתה שעוברי האורח יחלפו להם והכניסה יד לכיס המעיל. הוא עמד במבט מופתע והיא שלפה. הרעש היכה גלים והפר את שלוות הרחוב הלונדוני השקט.

לא – לא מדובר בפסקה הלקוחה מתוך רומן של ג'ון לה קארה. הרעש היה רעש הצמצמם. כן, היא צילמה אותו כאשר הלכנו לסיבוב בלב ליבה של צ'לסי. צילמה אותו מול בית מספר 9 – כתובתו המפורסמת של ג'ורג' סמיילי מרומני הריגול של לה קארה וסרט הקולנוע Thinker Taylor Soldier Spy.
הבית המפורסם עומד באחד מהרחובות היותר יקרים בדרום לונדון, שבתיו השלווים לא מעידים על המולת סלואן סקוור וקינג'ס רואד הסמוכים – איזורי הבילוי ה"פוש" של דרום לונדון.

Bywater Street

המשך לקרוא »

כל הזכויות שמורות ללונדונים http://www.londonim.co.il
העתקת תוכן, תמונות, פוסטים, תגובות או כל מידע אחר אסורה בהחלט. לבקשת תוכן ברשות בלבד יש ליצור קשר עם מנהל האתר
כל המגיב או מפרסם מידע בבלוג לונדונים עושה זאת על אחריותו האישית.

 
מילות מפתח: לונדון | לונדונים | Londonim | London | מדריך טיולים | אירופה | מסעדות בלונדון | ברים בלונדון | מוזיאונים בלונדון

RSS feed