Big CITY Life

הדבר הראשון שרואים כאשר מתקרבים ל-Heron Tower המפלצתי בן 46 הקומות, שנחנך בשנת 2011 בצמוד לליברפול סטריט סטיישן, אחד ממעוזי הסיטי המובהקים – הוא התור הארוך בהמתנה למעלית השקופה שמובילה לקומות 38-40 של הבניין.
התור, לא תמיד היה נחלת המקום, רק שלא מזמן נפתח פה הסניף הלונדוני הראשון של “סושי סמבה” וכבר משעות הערב המוקדמות – כל “הסיטי בויז” ממתינים בסבלנות כדי להיכנס לבר הפתוח בקומה ה-38, מקום אליו לא ניתן להזמין מראש.

אנחנו לעומת זאת עברנו את התור בקלילות יחסית, מאחר ושמותינו היו רשומים מבעוד מועד. אולם שמנו פעמינו לא לסושי סמבה, אלא לאחות הגדולה והיותר אקסקלוסיבית, המתהדרת ברשימת המתנה בת חודשיים לפחות, מספר טלפון שלא ניתן להשיג (משאירים את הפרטים והם כבר אמורים לחזור אליך), ובעלת נוף לונדוני פנורמי של 360° מהקומה ה-40 של המגדל: Duck & Waffle, בדרך לערב שכולו סיטי-טיים.

ההזמנה לדאק אנד וואפל היא מסוג הדברים ששמנו ביומן “just in case” מאחר ובלונדון כבר הסברנו – אין מקום להיות ספונטניים. האמת, שהכל התחיל מ-challenge ששמה לפניו המזרח אירופאית בזמן הארוחה ב-Ledbury והוא שמיהר להכריז “chaaallenge acceped!”  – גם הצליח להשיג שולחן דרך קולגה לעבודה.

לארוחה עצמה הצטרפו הלונדונית הטריה והקולומביאני (הוותיק) – שניהם סיטי סליקרס שעובדים בבנקים גדולים, ומסורת ה’התפרקות’ של יום חמישי בערב, לאחר שהשווקים עוברים למשמרת בוולסטריט, לא זרה להם. ביחד עברנו את ארבעים הקומות במעלית השקופה תוך פחות מחצי דקה, נוחתים לבר הומה ולנוף עוצר נשימה של העיר לקראת שקיעה מהיכן שלא מסתכלים.

חלפנו על פני הבר והושבנו לאחר כבוד על ספת עור מפנקת במרכז המסעדה. התפריט של דאק אנד וואפל מצומצם יחסית ומתחלק לנשנושי פתיחה, RAW, מנות קטנות ומנות עיקריות. מנת הדגל היא ללא ספק הדאק אנד וואפל, שהושבענו לנסות עוד לפני שהגענו ובדומה לקונספט מסעדות ה’שוק’ הישראליות: מה שמוכן מוגש לשולחן – ללא סדר הגיוני.

בקבוק גוורץ קר שהתאים ליום השמשי הלא אופייני ללונדון, וראשונות הגיעו מנות הדגים הנאים: טונה, הליבוט (פיש אוף דה דיי) וסקלופס שהוגשו על לבנה קרה שהומלחה מבעוד מועד. המלצר החביב הסביר שמדובר בצורת הגשה ייחודית למקום ושאם משפשפים את הדג על הלבנה – הוא יספוג את המלח (שאני אשפשף? מה פתאום יש לי סיליט!). הטונה אגב הוגשה עם אבטיח ובלסמי – מאד מרענן, והסקלופ עם תפוח ופטריית כמהין.

לאחר מכן (וכמה סיבובי נוף) – היא והחבר’ה ירדו על תריסר אויסטרים, מוגשים על קרח עם פרוסות לימון; סלט ריקוטה מעושנת עם גרנולה ודבש; עוד סיבוב של לחם ספק פוקצ’ה אפוי במקום (מצויין); טורטליני ממולא בגבינה וחצילים (מעולה); וירקות שוק (בשבילה). מנת הפטה הוחזרה למטבח מפאת שיבוצי בייקון וכדורי חזיר שלא התאימו לו; וכן מייד בהמשך הגיעו שתי מנות הדאק אנד וואפל – שלמות של וופל בלגי ועליו רגל ברווז קונפי וביצת עין מברווז, מוגש עם רוטב מייפל חרדל. שילוב שנשמע מוזר אבל סמכו עלינו – מדובר במעדן!

מנת הפואה גרא – all day breakfast חזרה אלינו ללא החזרזירונים: בריוש עם נוטלה הום מייד (שברגע שקפצה לעינו מהתפריט, לא היה סיכוי שלא יזמין אותה) ועליה פואה גרא וביצת עין משליו. שוב פעם משהו שנראה כמו שילוב קיצוני – אבל עובד בצורה מדהימה. לא ברור באיזה קצה של העולם המנה הזאת מתפקדת כארוחת בוקר, אבל אנחנו מקווים שיש שם קרדיולוג טוב.

בשלב זה כבר ירדו הדמדומים על הבירה, והשקיעה שליוותה את הארוחה הוחלפה באורות הניאון של הסיטי. אמנם כבר לא ממש התחשק לנו מתוק – אבל החלטנו למקסם את החווייה עם בראוני חם, גלידת חמאת בוטנים וכרמל קראנצ’י (פצצת קלוריות של מתיקות שעוד תובלה במרשמלו נמס!!); ובחטיף מרס מטוגן עם גלידת לתת ובסקוויט קראנצ’ (שהוגש עם האריזה של המרס) – אם כל השחיתויות, באמת שאין סיבה אמיתית לאכול את הדבר המדהים הזה אלא אם כן אתם משתתפים בניסוי עבור סרט תיעודי של ערוץ 8…

הארוחה בדאק אנד וואפל הצדיקה את הציפיות הגבוהות, ועמדה בהן בהצלחה. מעבר ל’דאווין’ של הסיטי והנוף העוצר נשימה, המקום סיפק חווית אכילה לא רעה בכלל, שככל הנראה עולה על זו של סושי סמבה שמלמטה (אבל עוד נבחן זאת). עוד ערב מפנק בסיטי בא לקיצו. הלונדונית הטרייה והקולומביאני המשיכו לקשקש בצד, כשאנחנו כבר פתחנו כפתור במכנס – חולמים על המיטה שתבוא בקצה של נסיעת מונית יקרה. בירידה למטה אגב, המעלית השקופה כבר לא עושה לחץ באוזניים…

מסתבר שיש דברים ששווה לחכות עבורם. דאק אנד וואפל הוא אחד מהם. מזל שיום שישי הוא יום קצר בלונדון (עבור ישראלים) – ויש סופה”ש בשביל לנסות ולמחוק את העייפות מהבילויים של השבוע 🙂