ההזמנה לתערוכה האחרונה של לוסיאן פרויד המנוח, ב-National Portrait Gallery, באה בדיוק בזמן. כבר התחלנו להתייאש מלפקוד את התערוכה המדוברת, שכרטיסים אליה אזלו לחודש הקרוב לפחות, ואז הגיעה ההזמנה ששלחה אותנו לפגישה בכיכר טרפלגר בסוף יום העבודה.
למי שמכיר את הסגנון של פרויד ולמי שלא – מדובר בתערוכה שאוספת דיוקנאות (פורטרטים) – מומחיותו ועיקר עבודתו של האומן – החל מסוף שנות החמישים וכלה באוגוסט 2011,  אז נפטר בגיל 89 בטרם השלים את ציורו האחרון (מוצג בתערוכה).
למרות שהוא נכלל בזרם הריאליסטי, הסגנון של פרויד בוטה – דמויות מעורטלות ומעוותות במקצת, מתקופות שונות בהיסטוריה הפרטית של האומן. ה-National Portrait Gallery הממוקמת לצד ה-National Gallery נראית כמקום הטבעי ביותר לתערוכה מסוג זה.

תערוכה בלונדון - לוסיאן פרויד

מתוקף ההזמנה הפרטית, התחלנו את הביקור בגלריה בקומה השנייה, עם כוסית ביד ומתאבנים ברוח בורגנית אל מול פורטרטים מתצוגת הקבע של הגלריה. שנינו הופתענו למידת המתירנות של המקום – אבל כנראה שאם 99.5% מהאורחים הם לונדונים מנומסים ומתורבתים – אפשר לעבור על כך לסדר היום. התצוגה הקבועה מרשימה אך כמות הדוכסים/רוזנים/לורדים מתקופות שונות בהיסטוריה הבריטית קצת מכבידה על הצופה הממוצע.

תערוכות לונדון גלריית הפורטרטים הלאומית תערוכות לונדון גלריית הפורטרטים הלאומית

בשביל התערוכה של לוסיאן פרויד, שהיה אגב נכדו של זיגמונד המפורסם, נאלצנו להשאיר את הקוקטייל בצד. ככל שמתקדמים בחדרים השונים נפגשים עם דמויות מתקופות שונות בחייו של האומן ועם דיוקנו העצמי . לוסיאן עצמו, היה שובב לא קטן, והשאיר אחריו שובל של מאהבות שבורות לב וצאצאים רבים. בתערוכה הסברים מפורטים בחוברות קטנות על כל אחת מהדמויות שלא חוסכים את מיטב הרכילות מהתקופה.

למרות אהבתו הגדולה של לוסיאן לנשים, הוא לא חוסך מאיתנו את גופם הערום של גברים בדיוק באותו אופן בו הוא מעוות את גוף האישה. האומן עצמו היה מוקסם מגוף האדם ובעיקר ממידות גדולות וחסרות פרופורציה – כמו שניתן לראות בדיוקנאותיה של Big Sue, פקידה בריטית שהפכה למוזה עבורו והיא רחוקה מלהיות הדוגמנית הסטנדרטית, ולא נרחיב יותר בעניין…
כל התמונות מתאפיינות בפלטת צבעי עור – כאשר לוסיאן ערבב כל פעם את הצבע מחדש (לדברי המדריכה לפחות) – מה שיוצר תמונה רב שכבתית ומאריך את זמן העבודה על כל ציור. כדי להמחיש את העניין – האומן דיוויד הוקני צוייר על ידי פרויד במשך 130 שעות (מוצג בתערוכה)  ואילו לו עצמו לקח כשעתיים בלבד בכדי לצייר את פרויד בחזרה.

לצערנו התמונה המפורסמת אולי ביותר של לוסיאן באיים הבריטיים – דיוקנה של המלכה – אינה חלק מהתערוכה. בכדי לפצות יש צילום שצילם העוזר שלו דיוויד דוסון (שגם הוא מונצח בכמה פורטרטים) בו נראה לוסיאן תוך כדי עבודה על הציור המפורסם.

ביציאה מהתערוכה חצינו את כיכר טרפלגר בריצה. עמודו המפורסם של נלסון הביט בנו מביטים באפליקציה שאומרת לנו שהאוטובוס שיוביל אותנו הביתה חלף בדיוק לפני דקה…

לסיכום: תערוכה מומלצת בהחלט גם למי שלא בהכרח נמנה על מעריצי הז'אנר. האווירה בגלריה האינטימית נעימה, והמיקום המרכזי הופך אותה לגיחה קלילה של כשעה. גם אם אין כרטיסים – יש כמות לרכישה תוך יומית והתורים לא מטורפים. אהבנו.



Lucian Freud Portraits
Daily 10:00-18:00
Thur-Fri until 21:00
(9th Feb – 27th May)
National Portrait gallery
St Martin's Place