את העובדה שהלונדונים בחרו לבלות את חופשת הפסח שלהם בישראל, ניצלו אחותו של הלונדוני ובני משפחתה שהחליטו להעביר את הפסח שלהם בחוג הארקטי – זאת אומרת: לונדון. טוב, נכון שהם לא התכוונו לקפוא בסופות שלגים וטמפרטורות של מינוס 2 מעלות בבירה המלכותית – אבל כך ייעשה לאיש שבחר להבריז מסדר פסח אצל סבא וסבתא, ולהתפקר עם סקונס ופיש אנד צ'יפס. וכך שחזר הלונדוני (הלונדונית בחכמתה נשארה בישראל) מצא חמישה ארטיקים קפואים בדירה הקטנה שבצפון לונדון, כמו גם חשבונות גז שלא יביישו את קידוח תמר.

מאחר ובין החמישה ניתן למצוא ילדים בגילאים 10-12.5, אחת מהם כבר הספיקה להשאיר את חותמה על הממלכה הבריטית באביב שעבר, נאלץ הלונדוני לחפש פעילויות מתאימות להעברת היומיים הקרובים, עד ההזדכות על בני המשפחה לידי אל-על. שפתיהם המנופצות ואפיהם המנוזלים של האורחים לא הרתיעו, והשישייה החליטה לקרוע את רחובות לונדון עד כמה שניתן.

לונדון עם הילדים - ביקור בלונדון דנג'ן

אליס קופר משתעמם לו בלונדון דנג'ן החדש

The London Dungeon


החוויה של הלונדוני ממרתף לונדון המיתולוגי איפשהו בגיל 12 הייתה משהו שחקוק לו בראש כבר הרבה זמן. מאחר שהאחיינית הטילה וטו גורף על ביקור במקום בפעם הקודמת – הצליח הלונדוני לרתום את כל המשפחה להגיע למרתף המחודש, שנפתח בתחילת מרץ ליד ה-London Eye בהשקעה של 20 מ' ליש"ט (!), זאת לאחר עשורים שהיה ממוקם ליד לונדון ברידג'. עד כה נשמע מבטיח? אז זהו שלא.

את גודל הברוך יכל הלונדוני רק לאמוד בעוד החמישה עמדו רועדים מכפור בנפתולי התור שלא התקדם לשום מקום, לאור העובדה שקודם לכן פקדו את המקום שתי אזעקות שריפה שהובילו לסגירתו ופינויו. הכרטיסים נקנו אומנם לארבע וחצי, אבל רק כשעה מאוחר יותר עוד עמדנו בתור השני שמשתרך הפעם בתוך המרתפים עצמם, כאשר אחד או אחת מבני החבורה (לא נזכיר שמות) בוכה בהיסטריה מפחד מפני המצופה (רמז לא מדובר באבא, אמא או אפילו בדוד הלונדוני).
כן זו עוד נקודה בלנדון דנג'ן – התור מוביל לתור נוסף בפנים שמוביל ל… כן ניחשתם – אפילו עוד תור נוסף בפנים בפנים (רק חשוך יותר). כך שעד שמגיעים לרגע בו המסכן שלבוש כמו אנגלי מהמאה ה-16 מקריא את חוקי המקום ואת ההנחיה לכבות פלאפונים – באמת יצאה לנו כבר הנשמה.

החוויה עצמה מתקיימת בקבוצה של עד 44 אנשים, שמובלים להם בין 12 חדרי המקום – כל אחד מספר על תקופה אחרת בהיסטוריה האכזרית של הבירה האנגלית (אגב, חשד כבד שאמורים להיות 13 חדרים – ואילו החדר שמתאר את השריפה הגדולה של לונדון היה סגור ביום שהיינו, מהסיבות המוזכרות לעיל).
האטרקציה הראשונה דווקא הייתה מבטיחה – סירה ששטה סביב ההיסטוריה של לונדון מימי הנרי ה-VIII ואפילו 'נופלת' אחורה במה שמספק שנייה וחצי של אדרנלין. האטרקציה הייתה יכולה להיות נחמדה יותר אלמלא כולנו נרטבנו כולל האבא והדוד שחטפו 'חולדות' רטובות לתוך הפרצוף נוכח גובהם..

לונדון דנג'ן - אטרקציה עם ילדים בלודנון

אנגלים ותיירים נתקעים בין חדרים לחדרים (ובנו) בלונדון דנג'ן

אגב הערך ההיסטורי של המקום קצת מתפספס במיוחד עבור הקטנים שפחות חזקים באנגלית – זאת למרות ההתעקשות של אחד הבנים לשאול כ-ל אחד מעובדי המקום (בפרק זמן ההמתנה בתור) "Excuse me! Is this scary???". שאר האטרקציות מפחידות פחות, למעט ביקור אצל הספר "סוויני טוד" שנערך בחושך מוחלט, מה שגרם לאותו 'לב אמיץ' כמעט ולעקור לדודו את היד מהמקום; ועוד ביקור ב"וויטצ'אפל עם ג'ק המרטש" שהיה די מבדר. בכלל, כלל יסוד במקום הוא שאם רואים ארגז או ווילון או משהו שמישהו יכול לקפוץ עליכם ממנו – בד"כ זה גם מה שיקרה, ולכן מומלץ לילדים בעלי לב חלש להימנע מלעמוד ליד דברים שכאלה.

החדר המציק ביותר היה מבוך המראות, בו נאלצנו להידחף במשך כעשר דקות עם חבורת האנגלים והתיירים בחיפוש אחר היציאה. מאחר שאנגלים ממילא לא חזקים בכיוונים (ולראייה כמות האנשים שנתקעים בנו ברחוב ביום רגיל) – מדובר בחווייה די מפוקפקת. רגעים מצחיקים בודדים נרשמו כאשר חבורה של נערות אנגליות מהקבוצה הופחדה במרתף העינויים על ידי מישהו שקפץ להם לתוך הכלוב ("I think I wet my knickers" העידה אחת הבנות) וכאשר הילד האמריקאי טיילור אולץ להודות שהוא מרגל צרפתי בבית המשפט של המאה ה-19; חוויה מפחידה אולי בודדת הייתה במתקן 'הגרדום' שצונח כשתי קומות – לפני היציאה מהמרתף וגם זה בערבון מוגבל משהו.

ממש פארק שעשועים - תורים ומעליות נופלות בלונדון דנג'ן

חברי הלהקה One Direction "נופלים בפח" – מעלית נופלת בדנג'ן

 

כדורגל אנגלי: אצטדיון האמירויות


בין המרתף של לונדון ועד לביקור שלהלן באצטדיון האמירויות הספקנו לטייל בווסט אנד, לשלוח את ההורים למסעדה, לבקר במזרח לונדון ולראות גרפיטי ואומנות רחוב עד כדי כך שנאלצנו לעזוב את אבא שהפסיק לשתף פעולה עם כולם וצילם תמונות באובססיה, לאכול בNando's (הילדים התאכזבו), ולשחק כדורגל ברג'נט פארק ובפרימרוז היל (עם תקרית שמזכירה לכולנו שבצפון לונדון אסור לדבר עברית – "מה רע בכלב שלי?!").

לאצטדיון האמירויות הגענו ביום הטיסה של החבורה חזרה הביתה. הבנות נשלחו לאחר כבוד להשלים את מסכת הקניות בווסט אנד ואילו הבנים הלכו לצפות בארסנל מפרקת את רדינג 4 – 1 באחד מהאצטדיונים החדשים ביותר והמדהימים ביותר בכדורגל העולמי היום.
אגב, אם אתם מזהים נימה של סופרלטיבים אז ניתן לייחס זאת לעובדה ש: (1) הלונדוני הוא אוהד ארסנל מושבע ו-(2) הוא היה ככל הנראה מוכר כליה כדי להיות במשחק כדורגל אנגלי בגיל 10.

אצטדיון האמירויות - כדורגל אנגלי מרגש - לונדון אנגליה

הדוד הלונדוני מתרגש כל פעם מחדש בכניסה לאצטדיון האמירויות

החוויה של המשחק מתחילה באצטדיון עצמו. כמות החולצות האדומות שמסתובבות בחוץ מדהימה, וכל משחק – אפילו מול האחרונה בטבלה – מנפק נוכחות של כמעט 60 אלף צופים אל מול כר דשא בצבע ירוק זוהר. אם רק היה תכנון עירוני נכון בעיר הזאת, ולא הייתה הליכה בין הרכבת התחתית לאצטדיון, הכל היה מושלם – אבל גם זה נותן לנו הזדמנות לצייד את הילדים בצעיפים בצבע הנכון, שלא יקפאו נוכח פתיתי השלג שמסרבים לחלוף מהאזור (על התחממות גלובלית מישהו שמע פה?)

כמו ההתרגשות בפתח האצטדיון אל מול פסלי הנרי ואדאמס מברונזה (של הדוד הלונדוני יותר מאשר של האחרים, לא משנה כמה פעמים הוא יגיע לכאן) – כך ההתרגשות מתעצמת כשג'רביניו מצליח סוף סוף להבקיע בהזדמנות החמישית שהייתה לו מול שער ריק. שופט שלא נותן פנדל גם חושף את הבנים לז'רגון של אנגלית שלא שומעים בטלוויזיה ("wanker" "cheat" "fuck-off" הם רק קצה הקרחון).

עוד נספיק לראות את סנטי קזורלה ואת ג'ירו מבקיעים; לאכול נקניקיות (בהחלט לא כשר לפסח) במחצית; לראות את ארסנל חוטפים אחד (הם לא יכולים בלי זה) ואפילו להספיק לראות פנדל של ארטטה לפני שנברח לפני כולם בחזרה לרכבת התחתית (בכל זאת יש טיסה היום). כולם מסכימים שארסנל זה ה-Highlight של הטיול – אפילו הברנש שלא ממש רצה ללכת למשחק בהתחלה. אהם אהם…

חוויה בלונדון לצפות בכדורגל אנגלי - ארסנל, צ'לסי, טוטנהאם ואפילו ווסטהאם

דשא ירוק. פרח לבן. צעיף אדום. צ'יפס במלח – זה מה שיש, שב איתנו כאן

לסיכום act II – אם אתם לא נרתעים מלטייל עם הילדים בחו"ל הרי שלונדון יכולה להיות יעד מתאים על שלל האטרקציות שלה. הבעייתיות במזג האוויר מתגמדת בדיעבד – ואם הגיס והאחות של הלונדוני לא נעצרו בנתב"ג על ידי שירותי הרווחה נוכח המצב הרפואי אליו הגיעו בני המשפחה – הרי שבמזג אוויר טוב יותר, הטיול היה יכול להיות מושלם.
ה-London Dungeon זו שטות אחת גדולה, ומומלץ להימנע ממנו אם אתם בני 30 פלוס – שכן רק התורים מספיקים כדי להוציא אתכם מדעתכם. משחק כדורגל זה סוג של MUST אם אפשר להשיג כרטיסים, ואצטדיון האמירויות מספק את החוויה הנעימה ביותר, עם תחבורה יחסית קלה ובאמת מתקנים שהם state of the art. מומלץ וכיף להפליא – כמעט כמו הרגע שמניחים רגליים על השולחן בסלון של בית ריק, שנייה אחרי שהמונית כבר בדרכה לטרמינל 1 😉

***-

Emirates Stadium
Highbury House
75 Drayton Park, London

London Dungeon
County Hall
Westminster Bridge Road

+44-20-7403-7221
thedungeons.com