כשאמא של הלונדוני מגיעה לביקור בממלכה, אפילו אחד מסופי השבוע הקרים ביותר שהיו לנו השנה לא יעצרו אותה. חמושים במעילים וממחטות נייר יצאו הלונדוני ואמו לסופה"ש שכולו "תרבות יום א'" וקצת (יותר מדי) מארקס אנד ספנסר. אז כמו שאפשר לקחת את לונדון בשביל בילוי עם ילדים, מסתבר שאפשר לקחת אותה גם עם אמהות. תכינו את המדרסים – אנחנו מתחילים…

44

הכירו את הטייט בריטיין החדש (הכרנו היכרות מעמיקה)

 

אחרי שהלונדוני הבין שלא ניתן יהיה לנעול את אמא במטבח במשך כל הביקור, יצאנו לתור את ה-Saatchi Gallery שבצ'לסי, כדי לדגום מעט אומנות מודרנית בתערוכה שנקראת "Body Language". התערוכה החביבה מציגה אומנים עכשויים מפוזרים סביב מספר גלריות, ולמעט העובדה שהגלריה חינמית למדי – אין יותר מדי מה להרחיב על הנושא. מבט חטוף בקישוטים לכבוד כריסטמס שמעטרים את הכיכר, סיבוב קצר + קפה בלה בוטגה המצויינת שבכיכר סלאון ואנחנו יוצאים לחרוש את אוקספורד סטריט. מארקס אנד ספנסר here we come !!

 

אומנות, קתדרלה, פיצה


בניגוד לסאצ'י, הטייט בריטיין שנפתח מחדש לקהל הרחב ב-19 בנוב' לאחר שיפוץ בעלות של 45מ' £ (!), מצריך מאיתנו ביקור ארוך יותר. חוץ מהתערוכות המתחלפות: "אומנות תחת התקפה"  (עד ינואר 2014), Painting Now: Five Contemporary Artists (פברואר 2014, אך מאכזבת) והפסלים של הנרי מור, דווקא די נהנינו מה-"BP Walk" – הליכה לאורך מאות שנות היסטוריה של אומנות בריטית מקוטלגת לפי שנים.

מפינת האומנות – הלונדונית מעדכנת אותנו שה"מסלול ההליכה" לאורך שנות אומנות בריטיות בעצם מבטא את "התלייה" החדשה של התמונות בטייט בריטיין, וחוץ מהרוטנדה החדשה שנבנתה והעובדה שהכניסה חזרה להיות מהצד של הגדה – "התלייה" היא למעשה האקט המדובר ביותר בו השקיע המוזיאון את מרבית זמנם של צוות העובדים במהלך החודשים האחרונים. החכמנו.

טייט בריטיין מוזיאון בלונדון

תלייה מחדש ב-45 מיליון פאונד – הלונדונים היו גובים מהם רק מחצית הסכום…

עלייה למנוחה קלה בחדר החברים וכרבע שעה המתנה לבקבוק מים מינרלים ביעילות בריטית ראויה לשמה ואנחנו מוכנים להמשיך ולצעוד מאיזור וויקטוריה על דרך Millibank הצמודה לגדה הצפונית עד לווסטמינסטר, "קריית הממשלה" התיירותית עד מאד.

הרעיון לבקר ב-Westminster Abbey צץ במוחה של האמא הלונדונית לאור העובדה שהתור לכניסה היה קצר מהרגיל. הלונדוני, שכבר שלוש שנים מקמץ על דמי הכניסה השערורייתיים של £18 (הנחות לוותיקים, לילדים עד גיל 18 ולסטודנטים), הסכים בהכנעה למרות הסלידה הידועה ממקומות תירותיים. מה שכן, אמינותו הממילא מוטלת בספק של צופן דה וינצ'י ספגה עוד מהלומה קשה: לא ברור איך לנגדון וחבריו דילגו על תור הכניסה למקום מבלי לשלם את דמי הכניסה הגבוהים ו/או מבלי להיעצר על ידי אחר מעשרות הסדרנים המשועממים (אך סימפטים) שפוקדים את המקום. לתשומת לבו של הקורא דן בראון.

קתדרלת ווסטמינסטר בלונדון

כמו להתחתן בקריית שאול. ווסטמינסטר אבי.

בסופו של דבר ועניין ווסטמינסטר אבי היא בית קברות אחד גדול של שועי הממלכה הבריטית. קבורים פה אנשים דגולים כמו אייזק ניוטון, צ'ארלס דרווין, דיוויד ליבינגסטון; סופרים משוררים ואנשי רוח (רודיארד קיפלינג, צ'ארלס דיקנס ועוד); ראשי ממשלה: אטלי, צ'מברלין ועוד; אנשי צבא מעוטרים ; וכן השמנת של האצולה הבריטית לדורותיה: אליזבת' הראשונה, מארי אחותה, מארי מלכת הסקוטים, שלושה אדוארדים, שלושה הנרי'ם, ברונים, רוזנים, דוכסים, מרקיזים ועוד.

אם שמים את ההוד וההדר בצד, ואת מאות שנות ההיסטוריה שבמקום, הרי שאת העובדה שהחתונה המלכותית נערכה דווקא פה אפשר להמשיל לחתונה מהודרת בקריית שאול. בסופו של דבר המקום הוא נקודת ציון חשובה (במיוחד אחרי 3 שנות מגורים בלונדון!) ולאחר וויכוח עם אחד הסדרנים על מקום קבורתו של אלכסנדר פופ (במקום יש הרבה Memorials אך לא קברים לאישים דגולים אחרים) אנחנו בדרך החוצה.

אין כמו ביקור בבית קברות בשביל לגרות את מיצי הקיבה (בצחוק!! לפני שאנחנו מקבלים תגובות נזעמות…) ולכן אנו שמים את פעמינו לקובנט גרדן לאחר הליכה רגלית לאורך ה-Mall. האמא הלונדונית שיש לה קרייבינג לפיש אנד צ'יפס (כזה בנייר עיתון כמו שהפסיקו למכור בשנות השבעים … :)) תיאלץ להמתין להזדמנות אחרת מאחר ויש מקום פנוי ב-Homeslice, מקום אליו הלונדונים מנסים להיכנס כבר שנה בערך (לא לוקחים הזמנות).

פיצה בלונדון קובנט גרדן

הפיש אנד ציפס יחכו – יש שולחן בהום סלייס!

הפיצריה הקטנה, רועשת ועמוסה, ממוקמת בסימטה של רובע Seven Dials הצמוד לקובנט גרדן, שנקראת Neil's Yard (על שמה חנות הגבינות וצמחי המרפא הידועה). אנו חולקים שולחן עם אמריקאי שנמצא בביקור בלונדון ואף מציעים לו לעזור לנו לסיים חתיכה ממגש ה-20" הענק (£20).

מסעדה בלונדון Homeslice

עשה זאת בעצמך = פיצה + סכין

יופי של פיצה, דקה, חמה וטעימה. ואנחנו מפוצצים לוקחים את קו 13 חזרה לכיוון צפון לונדון.

 

ועוד קצת אומנות, קתדרלה II, דגים


כאילו שביומיים שחלפו לא ראינו מספיק תערוכות הרי שחייבים "לתפוס" את הרטרוספקטיבה לפול קליי (עד 9 במרץ 2014) בטייט מודרן. על המוזיאון אין יותר מדי מה להרחיב, שכן הוא חוזר ופוקד את הבלוג שלנו מדי חודש בערך, יחד עם זאת נחמד להזכיר את חדר המנויים שם – עם נוף משגע אל הגדה הצפונית והכיפה של קתדרלת סיינט פול'ס.

ואם בקתדרלה עסקינן, הרי שביקור נוסף במקום היפהפה לא יזיק לאחר חצייה של גשר ה-Millennium Bridge וקצת בוטנים מסוכרים שנמכרים במקום למקרה שהקיבה של הלונדוני תהיה בסטרס לאור העובדה שלא קיבלה אוכל כבר איזה חצי שעה בערך (כן ניחשתם נכון את המוצא הפולני של אמא לונדונית).

קתדרלת סיינט פול בלונדון

קל לתחמן את הנוצרים – המיסה בסיינט פול ביום א'

רמת המחירים של ביקור בסיינט פול'ס שערורייתית קצת פחות מזו של ווסטמינסטר אבי, יחד עם זאת ביום א' אפשר להתפלח למיסה ולהנות מהנוף הכללי של הקתדרלה בחינם. שוב מקרה קלאסי בו היהודים מתחמנים את הנוצרים.. מה יהיה הסוף?!
עשר דקות במקום מספיקות לנו שכן אנחנו חייבים להספיק לעמוד בתורים להחלפות, קבלת מוצרים שהוזמנו באינטרנט ו-VAT במארקס אנד ספנסר שוב. כן, אם אנחנו לא עומדים בכל התורים האפשריים בחנות הזאת וקונים עוד קצת חולצות לבנות עם צווארון V לגיס הלונדוני (מה הוא עושה איתם לעזאזל?!) הביקור לא יהיה מושלם. מזל שלפריימארק היא לא מבקשת מהלונדוני להצטרף, כי אז באמת הוא יחווה התמוטטות עצבים נוסח אוקספורד סטריט.

לסיום הביקור אנחנו מנסים לענות על הצורך המתגבר של האם לפיש אנד צ'יפס, במסעדה חביבה שקיבלה ביקורות מצויינות העונה לשם Bonnie Gull Seafood Shack. המקום מעוצב כמו צריף דייגים ממונטריי, כאשר הדגים הטריים המוגשים באותו יום מצויירים על לוח גיר בסימון מפה של האי הבריטי. המקום מתהדר בדגה טרייה אך ורק מהאיזור ולמרות שב-7 בערב המסעדה ריקה לחלוטין – המלצר מבטיח לנו שעשינו טוב שהזמנו שולחן… חכו חכו…

מסעדת דגים בלונדון

מאיפה באי הבריטי משתין הדג? מפה מפורטת בבוני גאל

מנת פתיחה מצויינת של סלמון מעושן על בליני'ס (שהיו בטעם של חרמזלך באופן מפתיע למי שזה אומר משהו), בירה והמקום בהחלט מתחיל קצת להתמלא כאשר אנשים ללא הזמנות מלווים לאחר כבוד לבר חרף אי אלו שולחנות שנותרו ריקים.

מסעדה לונדון בוני גאל - דגים

בליניס בטעם של חרמזלך

הלונדוני מתענג על פילה דג Hake על מצע של פלפלים, כרובית רומנסקו ופירה ברוקולי. מוצלח מאד.

מסעדה דגים לונדון bonnie gul seafood shack

דג מפונפן בבקתת הדייג של בוני גאל

והשניים מתענגים על מנת הפיש אנד צ'יפס של האמא, מדוייקת כאילו נמכרה מדוכן בנייר עיתון, עם צ'יפס עבה ברוטב בשר, מחית של אפונה ("aka "Mushy Peas) ורוטב בלאדי מארי מסורתי בשביל הצ'יפס.

מסעדה פיש אנד צ'יפס לונדון bonnie gul seafood shack

סוף סוף קצת נחת – פיש אנג צ'יפס

בשלב הקינוח המקום כבר היה מלא לחלוטין על כל 20 המושבים שיש בו בערך. ובהחלט מספק חוויית דגים מצויינת בלונדון. הקינוח עצמו לא דיבר אלינו, והסתפקנו בשני כדורים של גלידת "Judes" המיוצרת בווינצ'סטר. טובה – לא להיט.

שלושה ימים במחיצתה של אמא חלפו די מהר, וכמות האוכל שנשאר ללונדונים במקרר תעיד על ביקור מוצלח. קצת יותר מדי אומנות לטעמו של הלונדוני, הרבה יותר מדי מארקס אנד ספנסר, אבל אמא יש רק אחת !!

הפוסט מוקדש לזכרו של אריק איינשטיין, האדום האמיתי האחרון, תנצב"ה.

****

Tate Britain
Millbank, London
+44-20-7887-8888

Bonnie Gull Seafood Shack
21A Foley St.
+44-20-7436-0921
bonniegull.com
Westminster Abbey
20 Deans Yard
Mon-Friday 9:30-15:30, Sat 9:30-13:30
closed on Sundays

Saatchi Gallery
Duke Of York's HQ, King's Rd
(open 10:00-18:00 daily)

St. Paul's Cathedral
St. Paul's Churchyard
+44-20 7246-8350

St. Paul's photo Courtesy oBörkur Sigurbjörnsson
http://www.flickr.com/photos/borkurdotnet/

Westminster Abbey Queue photo
Courtesy of Eric Wilcox
http://www.flickr.com/photos/joethelion/