בעודנו מחכים לזוג הצרפתי/ישראלי שמייבשים אותנו על הספות האקלקטיות (והלא נוחות במיוחד) ב-Sketch, לוגמים מוחיטו צונן שיפיג את השרב העוטה את הבירה באופן כה חריג, התחלנו לשחק קצת ב"what if…"
what if היינו מקבלים את הצעתו של הקולומביאני ולוקחים זוג כרטיסים להופעה של הרולינג סטונ'ס שמשתוללת ברגעים אלו ממש בהייד פארק. what if היינו נדחסים עכשיו בין רבבות אנשים תחת מעטה של 30 מעלות חום ושומעים את הדי גווייתו של מיק ג'אגר שלא בא על סיפוקו כבר כמה עשורים ; what if המקום הזה שעיצב מרטין קריד לא היה כ"כ מוזר כאשר כוס אחת לא דומה לרעותה ; ו-what if הכדור ברזל הענק שמשתלשל מהתקרה היה נופל פה והורג את עשרות הסועדים שמשלמים במיטב כספם עבור החוויה שמספקת המסעדה הזו אי שם בלב מייפר. תחת תהיות אלו, ובלבול חושים מוחלט, הגיחו להם לפתע הצרפותשראלים מבעד לדלת המקושקשת לחלל הגלריה של המקום. ואיתם – אח כמה נעים – בקבוק של גוורץ קר. את מיק שכחנו.

עיצוב של Martin Creed בסקצ' מסעדה במייפר

מה קודם למה? השירותים או הביצה? תאי שירותים מעוצבים ב-Sketch

 

אז אחרי ששלחנו את הזוג לבדוק את תאי השירותים שעיצב קריד כמו ביצה, גנבנו להם את הכריות כדי שיהיה לנו יותר נוח, גנבנו לשולחן ליד את הכריות בשבילהם – כי נתקפנו רגשות אשם, אפשר להתחיל בארוחה במסעדה הכי מקושקשת בעיר. ל-Sketch יש שני כוכבי מישלן, אך דיון סוער עם הצרפתי הצעיר (שיודע דבר או שניים באוכל) הוביל למסקנה שלא לגלריה יש כוכב מישלן אלא ל-Drawing Room שהיא החלל העליון והיותר יוקרתי של המקום. בכלל, הקשקוש מחולק למספר חללים כאשר הגלריה העיקרית (זו תחת האיום האיראני של כדור ברזל ענק) מציגה מסעדה + בר ארוך ומעוצב (איך לא); ה-Drawing Room למי שלא רוצה להחכך בפשוטי העם; ה-Parlour בכניסה – בית קפה במשך היום מוקד ל-afternoon tea (שהופך ללאונג' בלילה); שירותי הביצים הבלתי שבירות ואחת מהאטרקציות הבולטות של המקום; והבר התחתון שנראה כמו עמדת דיג'יי עגולה, שהיה די נטוש בשעות שביקרנו.

מסעדת שף מולקולרית בלונדון - Sketch

סועדים תחת איום – חלל הגלריה של Sketch

מלאכת ההזמנה של המנות התגלת כמשימה לא קלה, במיוחד נוכח האיום שלאור איחורם האופנתי של הזוג החביב – יש לנו בערך כשעה to wrap things up. לא משנה שהאיום התגלה כאיום סרק, אבל Sketch כמו Sketch היא בכל זאת סוג של מסעדה צרפתית עם כל הגינונים הנלווים. הוא לקח את העסק לידיים שלו והתחיל להזמין מנות ראשונות מבלי להיוועץ בשאר הסועדים (יש לציין שהלחץ של הזמן בצירוף הצורך לפחמימות הופכים אותו לאגרסיבי משהו). וכך היה: גלידת עגבניות עם גבינת בורטה (הטרנד הבלתי מעורער של לונדון קיץ 2013 – תנסו למצוא מקום שלא מגיש את הפלא האיטלקי האובר פרייסד), סלט בייבי-ארטישוק שומר עם גבינת סטילטון ותותים (הוזמן בגלל הארטישוק שלא ממש נמצא במנה), ריזוטו זעפרן עם קישואים ועגבניות, ומנת הטמפורת שרימפס שנתפסו להם במיוחד במפרץ דבלין – כנראה הייתה המוצלחת מבין כולן.
מסעדת כוכבי מישלן במייפר, לונדון, Sketch

שרימפב מ-Dublin Bay בסקצ' – שרצים עם מבטא מוזר

יש לציין שהאוכל בסקצ' טעים ומדוייק, המנות מעניינות ומעוצבות, יחד עם זאת – לא היה פה שום דבר שגרם ליושבי השולחן להתפעם עד עמקי נשמתם. המנות העיקריות, שוב, לא איכזבו: dover sol אה לה Meunière,  הגיע לבקשתה מלווה בירקות מאודים בסטימר (במקום הפחמימה התורנית), המבורגר פואה גרא בשבילו (מגיע עם צ'יפס פריך ומדוייק – שלא נכנס אמנם ל-top 5 אבל בהחלט שווה איזכור), סטייק טרטר מפילה בקר – מיוחד לקיץ 2013, ואילו סטייק מסורתי עבור הצרפתי הדקדקן. טקס הטרטר לא הושלם ללא סוג של בלאדי מרי שהגיע עם קרח והוראה ברורה מהמלצר לשתות בזמן האכילה למקסום החווייה הקולינרית.

 

עוד לפני שהגיעו הקינוחים, ניתן להבין שהלונדונים חלוקים בדעתם לגבי סקצ'. אין ספק שמדובר במסעדה טובה, הקביעה הזו היא ללא עוררין, יחד עם זאת בעוד הוא סבור שהגימיקים של המקום הם גימיקים ותו לא – הרי שאלו הצליחו לעבוד עליה, שחושבת שמדובר בסצנה קולינרית מהנה. סקצ' מספקת את הזירה הקלאסית לקרב בין המינים: בעוד שהיא נהנת מפלירטוטי המלצרים הצרפתים-צעצועים ומקבלת יחד עם האורחת שקית וורודה עם מקרונים to go, הוא מגייס את כל הסבלנות שיש לו כדי להצליח לקבל בהבנה פקודות כמו זו לשתות בלאדי מרי עם הסטייק. נציין עוד שהקהל של סקצ' מורכב מפלח אוכלוסיה יפה אך "מתאמץ" – מסוג האנשים שילבשו בלייזר ועניבה לארוחת ערב (ושוב נוגעים באבן מחלוקת בין הלונדונית ללונדוני על נחיצות של בלייזר ועניבה לארוחת ערב). ולא, היא לא נתנה לו ללבוש את חולצת הטניס של דיוקוביץ' שכנראה היתה מונעת ממנו כניסה למקום…
קינוחים במסעדה בלונדון

הסוכר בדם מרקיע שחקים – קינוח מקושקש בקשקוש

בקטנה על קינוחים – אם יש משהו שאפשר להגיד על השף-קונדיטור של סקצ', זה שהוא לא סובל מסכרת. הקינוחים פה מתוקים ועשירים ומורכבים ממספר רב של מרכיבים. כאמור המקרונים to go  (טעמים וורד-רספברי, פיסטוק ושוקולד מריר), עוגת גבינה עם תותים וקרם בזיליקום, ו-"Sketch Chocolate" קינוח הדגל של קופסת מוס שוקולד עם פטל שחור, קפה, Kalua, בייליס', נוגט ועוד ועוד ועוד … קשקוש אבל טעים.

הבר של sketch מסעדה בלונדון

בר מעוצב, תפריט תלת מימדי – גימיק או מהנה? הדעות חלוקות

היפרים עם רמת סוכר בדם בשמיים … כאשר הדור הצעיר מושך לכיוון מועדון … יצאנו מהקשקוק ונגררנו שלושתנו אחרי הצרפתי האנרגטי בחיפוש אחר בילוי לילה, כאשר הלונדוני והצרפתיה-ישראלית מתחננים בעיניהם ללכת לישון. בעורמתו הציע הלונדוני את ה-Experimental Cocktail Club בצ'יינה טאון, מקום שנודע בזה שלא הצלחנו להיכנס אליו כבר שלוש פעמים (סורבנו בכניסה פעם אחת ופעמיים לא הצלחנו לשריין מקום כשבוע מראש). התוכנית הייתה ברורה: נסורב כניסה לקן הדרקון המסתורי בפעם הרביעית ונעלה על מונית משותפת חזרה הביתה. האדם מתכנן ואלוהים צוחק.
קוקטיילים בלונדון - צ'יינה טאון - experimental cocktail club

דלת הברזל נפתחת בפנינו – ECC

"יש לכם הזמנה?" נשאלנו בכניסה לבר ספק מועדון החבוי בין שלל הברווזים התלויים להם כתמרור אזהרה בחזית החנויות של רחוב Gerrard שבצ'יינה טאון. "לא" חייך הלונדוני, חיוך שהתרחב באופן מפתיע כשדלת הברזל נפתחה בפנינו. "we're in!!" הוא קרא לעבר החבורה ושכח את התוכנית המקורית.
עליה במדרגות תלולות ואפלות של המקום המחתרתי מובילה לחלל קטן שחור עם בר ומספר מוגבל של שולחנות, עליה בגרם מדרגות נוספות תוביל לחלל זהה רק עם מראות בתקרה. מקום מוזר, ספק כיסוי להלבנת כספים (תיאורית קשר לא מופרכת בהכרח של הצרפתיה-ישראלית). המקום כמו שמו מתמחה בקוקטיילים שלא שמעתם עליהם בשום מקום אחר, יחד עם זאת – אם תנסו למצוא את התפריט באינטרנט כדי לשחזר עבור הבלוג שלכם מה לעזאזאל קרה שם – סיכויי ההצלחה שלכם נמוכים.

סבב משקאות, משחק עם הנר של השולחן (חשוך מדי לצלם וחוקי המקום אוסרים על השימוש בפלאש, מתנצלים), וביקור בשירותים המתאפיינים בכדי חרסינה סינים תלויים כ-tribute למיקום, הספיקו לנו בהחלט. בעקבות שולחן הדוגמניות המתפזר החלטנו שאחרי שסימנו וי על החווייה הנסיונית, ניתן לעזוב את אל-דוראדו, ארץ הזהב האבודה. נפלטים מבעד דלת הברזל לשורה של צעירות שממתינות להיכנס למקום, אנו מרגישים כמו אשטון ודמי בימי הזוהר.

 

ארוחה בסקצ' היא חווויה עם רגשות מעורבים. ה-ECC זה משהו שנחמד לומר שעשית – אך לא בטוח שנחזור לשם. ערב מהנה שהיה יכול להיות אפילו טוב יותר אם היינו מצליחים למצוא מונית (ה-night bus השיכור והמהביל הוא חווייה לפוסט בפני עצמו).

 

***-