אז ראשית מילות התנצלות: הלונדונים לא נטשו, וכן אנחנו עדיין גרים בלונדון.. הסיבה שבמשך שלושה חודשים לא נכתבה כאן מילה אחת – היא שלונדוני חדש הצטרף אלינו והגיח לאוויר העולם. הקטן אמנם צובע את שמי לונדון האפורים בחיוכים צבעוניים, יחד עם זאת גובה מההורים הסהרוריים הרבה אנרגיה (כמו גם הלונדונית ההקטנה) ולפיכך לא שמעתם מאיתנו זמן רב, וגם בעתיד הקרוב, לצערנו כנראה שנהיה קצת פחות פעילים.

ועכשיו שמילות הסליחה מאחורינו, הגיע הזמן לספר על אחד המקומות הכי צבעוניים בלונדון: וייטצ'אפל.
היה זה היום הראשון של השנה החדשה, 2016. הרחובות ההומים בד"כ – היו שקטים, ואפילו השוק הערבי הסואן של וייטצ'פל הייסטריט נותר חף מהמולת ימי החול. כשהחשיכה ירדה על האיסט אנד, יצאו להם הלונדוני ור' – החבר הישראלי מזה שנים – בעקבותו של אחד מהאנשים הכי ידועים לשמצה שהילך אימים על רחובותיה של הבירה העתיקה – ג'ק המרטש.

 

.

ראשית, אין זה סוד שווייטצ'אפל השתנתה לאין הכר במרוצת המאה שנה האחרונות. מי שנתקל בתיאוריו של הסופר י. חיים ברנר שהתגורר במקום בתחילתה של המאה העשרים, עוד יימצא ברובע הלונדוני סוג של עיירה יהודית פר אקסלנס, המזכירה במידה מסויימת את בני ברק של היום. ואילו במרוצת השנים השתנתה אוכלוסיית הרובע מן הקצה אל הקצה כאשר המהגרים היהודים העניים – שחיפשו פינה בקצה המזרחי של הבירה האנגלית – הרחק מרדיפות היבשת, פינו את מקומם לשכבות חלשות מסוג אחר: מהגרים מוסלמים מפקיסטן, הודו, בנגלדש ומדינות ערב. ריחות החלות והצ'ולנט פינו את מקומם לריחות הקארי החריפים, ונשארו רק אי אלו נקודות יהודיות בודדות כגון מאפיית רינקוף (Jubilee street מס' 222), ובית הכנסת "שער יעקב" שעומד נעול מאחורי סוגר ובריח לצדו של ה-East London Mosque.

בית כנסת עתיק שער יעקב בוייטצ'אפל

זה לא כל כך נעים לראות בית כנסת סגור – שער יעקב

זורמים עם המציאות המודרנית, ורעבים עד בלי הכר, שמנו את פעמנו ל"מקום של טאייב" (Tayyabs), פנינה של קארי ואוכל פקיסטני שקנתה לה שם כקארי הטוב ביותר באיסט אנד. התורים אצל טאייב'ס בהתאם ורצוי להזמין מקום מראש (במיוחד לקבוצות גדולות)

אוכל פקיסטני בלונדון

טאייב'ס – הקארי הטוב ביתר באיסט אנד

המתנה של כעשר דקות ואנו מצטרפים לשורה של שולחנות קטנים, ישובים בצפיפות מזהרת בין זוגות אנגלים. המקום מציע בשרים על הגריל וכן אוסף נכבד של לחמי נאן, וכמובן תבשילי קארי המוגשים ב"קדאי" (Karahi) שזהו סיר ברזל פקיסטני מסורתי  הדומה במקצת לווק.

טאייבס מסעדה פקיסטנית בלונדון

קארי טלה ובמייה מוגש בקדאי מסורתי

מנת מיקס הבשרים כוללת קבב טלה, צלעות טלה, ונתחי טלה ועוף. להכל ארומה חריפה ופיקנטיות אבל לא כזו שחורכת את הלשון. מנת הקארי טלה/במייה עילאית וגם הנאן פשווארי-קוקוס מתקתק ומשובב נפש. וואוו היינו רעבים.

מטבח פקיסטני בלונדון

מיקס גריל פקי… לא חורך לשון אבל גם לא בשביל מי שלא יכול לאכול חריף

פה אנו מוותרים על הקינוח ובמקום זאת עוצרים במסעדה טורקית Efes הממוקמת על וייטצ'אפל הייסטריט. מתפנקים לנו בקפה טורקי חזק ובקלאווה. אכולים, מדושנים ורגועים – אנחנו רוכסים את המעילים בשביל לרדוף אחרי אדם שההיסטוריה מכירה רק בשם "ג'ק"…

 

הליכה DIY בעקבות ג'ק המרטש


קיימות עשרות של הליכות בעקבות ג'ק המרטש, כולן ניתנות עם הדרכה ועולות כסף ככל אטרקציה תיירותית. אנחנו בחרנו במה שנקראת הליכה DIY שהן ראשי תבות ל-Do It Yourself, ויחד עם זאת בכל אחת מתחנות ההליכה הגיחו להם משום מקום קבוצות של צועדים עם מדריך, שגמעו את ההסברים המפורטים על ג'ק וקורבונותיו. אנחנו הסתפקנו באחת ההליכות של ההיסטוריון ריצ'רד ג'ונס שניתן למצוא חינם באינטרנט (http://www.walksoflondon.co.uk).

הליכות בעקבות ג'ק המרטש בלונדון

בוההה – הישראלים מאחוריך, ג'ק

ישנן חמש רציחות ידועות ומשוייכות לאדם שכונה ג'ק המרטש, כולן של יצאניות מהשכבות הנמוכות של החברה האנגלית הויקטוריאנית. הרציחות התחילו ב-31 באוגוסט 1888 עם מציאתה של מארי ניקולס, זונה בת 41 ב-Bucks Row, הידוע כיום כ-Durward street.
הרציחות רובן ככולן היו מזעזעות, כאשר גופותיהן של הנשים נותרו מבותרות, מחלקן אף הוסרו איברים פנימיים, מה שתרם לסברה שהמרטש הוא רופא במקצועו.

הזירה של Durward Street חשוכה ושקטה. קשה להאמין שבשעות היום משמש המקום כזירה עמוסה של אתר בניית תחנת ה-Cross Rail, פרוייקט רכבת שאפתני שיחצה את לונדון מהמזרח למערב. המעניין בתחנה זו הוא שהבניין הוויקטוריאני לידו אותרה גופתה של ניקולס נשמר בשלמותו, ואנשים אף גרים בו היום (קריפי…!). שומר הלילה של אתר הבנייה אישר שזהו המקום הנכון, ואף שמח לשקוע בשיחה עם ר' בנושא. אגב – הוא גם אישר שאנחנו לא המשוגעים היחידים שפגש הלילה..

הליכה בעקבות ג'ק המרטש בלונדון

בקרוב תהיה פה רכבת קרוסרייל – הבניין לידו נרצחה אנני צ'פמן עדיין קיים

מכאן ההליכה לכיוון נקודת הציון הבאה עוברת דרך אחוזות של דיור ציבורי, וחוצה את רחוב בריק ליין הצבעוני. מסעדות הקארי אינם המקומות היחידים שפתוחים בבריק ליין בשעות הלילה – האורות והצלילים גורמים לנו לתהות כיצד ייתכן שהיה עידן בו המקום הזה היה שקט ואפלולי, מספיק בשביל המרטש לבצע את זממו מבלי שאיש ייתקל בו או יישמע משהו שיוביל לתפיסתו. רציחתה של אנני צ'פמן היוותה למעשה את נקודת המפנה שממנה הפך המצוד אחר ג'ק למתוקשר ומדובר כל כך, לאחריה פאניקה של ממש אפפה את מחוזות הבירה. אנני צ'פמן נצפתה מדברת עם גבר, וגופתה המבותרת נמצאה בחצר של Hanbury Street מספר 29. במהלך המאה העשרים נהרסו הבתים של הרחוב ובמקום נבנתה מבשלת בירה ענקית, שמשמשת כיום כמבנה לגלריות וחנויות אומנות.

לאחר הרצח השני, המצוד אחר ג'ק המרטש הפך נרחב וכמעט כחודש ימים הרוצח האכזר ריסן את עצמו, ולא היכה פעם נוספת. מכאן אנחנו ממשיכים ללכת דרום-מערב על רחוב בריק ליין, המציג נוכחות של בליינים גם בשעות הלילה המאוחרות. בעוד הצינה מתחזקת נראה שר' מתחיל להתקרר (תרתי משמע) ומציע לדחות את המשך הסיור ללילה אחר. קצת שכנועים, והבטחה לתפוס קצב מהיר יותר, והלה משתכנע להמשיך עוד הלילה.

ליד הגלריה של ווייטצ'אפל אנו ממשיכים לרחוב Adler ועוצרים בפינה של Commercial Road ורחוב שבעבר נקרא Berner ואילו היום זהו Henriques street מקום בו נרצחה אליזבת' סטרייד. גם פה החצר בה נמצאה סטרייד כבר לא קיימת, ואנו מסתפקים בסמטה חשוכה ושקטה להחריד במקומה. היה זה בלילה של ה-30 בספטמבר 1888 שג'ק היכה בפעם השלישית. אולם בפעם הזו פעילותו הופרעה, ע"י עגלון מוביל סחורה ("carter") בשם לואיס דיימשץ'. כנראה בשל ההפרעה נמנע הרוצח מביתור גופתה, ולפיכך זכתה לכינוי השנוי במחלוקת "Lucky Liz". מאוחר יותר, יהודי בשם ישראל שוורץ' מסר תיאור מעורפל של הרוצח, גבר בגובה של כמטר שבעים, חבוש מגבעת אותו ראה מכה את סטרייד לרצפה, במה שסבר שזו אלימות משפחתית רגילה, ולכן לא התערב…

הליכה בעקבות ג'ק המרטש בלונדון

רחוב הנריקס – סמטה חשוכה , לא לבעלי לב חלש

ייתכן שבשל ההפרעה נשאר הרוצח "רעב", ובאותה לילה הכה בשנית, כאשר רצח וביתר את קתרין אדואס, ב-Mitre Square. היתה זו טעות חמורה מצדו של הרוצח, שכן הכיכר כבר ממקומות בשטח של ה-City of London corporation ועכשיו כח משטרה נוסף על זה של וויטצ'אפל חובר למצוד אחרי ג'ק. גופתה של אדואס היתה עוד חמה כאשר המרדף הוביל לפתח של בנייני מגורים של סוחרים יהודים.. הדבר עורר גל שמועות ואנטישמיות, כאשר רבים מהאוכלוסיה האנגלית היתה משוכנעת שהרוצח חייב להיות יהודי. ג'ק אגב לא נתפס.

הליכה בעקבות ג'ק המרטש בלונדון

כיכר מיטרה – המרטש מכה בסיטי אוף לונדון ולא רק בוייטצ'אפל

מתנערים משתי הקבוצות שחברו אלינו בכיכר, המשכנו לכיוון של שוק Spitalfield כאשר על Commecial Road נמצא ה-Ten Bells Pub בו בילתה מארי קלי את מרבית יומה האחרון, ב9 בנובמבר 1888, יותר מחודש במהלכו שמר הרוצח הסדרתי על פרופיל נמוך לאור הרחבת המצוד אחריו. הפאב אינו רחוק ממקום הירצחה של קלי שנצפתה מדברת עם גבר שהלך איתה לחדרה ב-Miller's Court, לא רחוק מרחוב אלים ומועד לפורענויות בשם Dorset Street.

קשה למקם היכן בדיוק עמד הבניין שבו נרצחה קלי, נראה שמדובר בדרך שירות שבין שוק ספיטלפילד לבין Commercial Road, שכיום פרוייקט בנייה חדש מאיים למחוק כל זכר למה שאירע במקום. כנראה שבשביל קלי נצטרך להסתפק בפאב שהספיק לשנות את שמו פעמיים מאז האירוע: ראשית היה זה ה-Eight Bells Pub, אןלם כשהכנסייה הסמוכה החלה לצלצל בפעמונים עשר פעמים במקום שמונה, שינה הפאב את שמו. בסוף המאה העשרים ניסה הפאב להרוויח מהמיתוס סביבו ושינה את שמו ל-"Jack the Ripper", מה שלא התקבל בהתלהבות ע"י יושבי המקום והשם שונה בחזרה ב-1988.

הליכה בעקבות ג'ק המרטש בלונדון

עשרה פעמונים – פה בילתה מארי קלי את יומה האחרון

הפאב מהווה את הנקודה האחרונה בהליכה בעקבות ג'ק, גם קבוצה שמחפשת את אתרי ג'ק בספרדית מסיימת את הסיור שלה במקום. לצערנו ב-1.1.2016 הפאב סגור, וכל תקווה למחות את הלילה הכבד במשקה שיחמם את הגוף נגוזה. בנתיים גשם קל מתחיל לרדת והרוח נהיית יותר חזקה.

לא נפליג בהשערות לגבי זהותו של ג'ק המרטש. הסברה הרווחת היא שלו היה המקרה קורה היום, מדע פורנזי היה שופך אור על זהותו של הרוצח במהירות וביעילות. אולם, בסוף המאה ה-19 מדע פורנזי היה לא קיים למעשה, והדם, הסינרים והסימנים שהשאיר המרטש על קורבנותיו – כמעט שלא יעילים בסיפוק מידע באשר לזהותו. כתבה המרכזת את כל מי שנחשד ברציחות ניתן למצור בעיתון הטלגרף, ולהבין כיצד הפרשייה העלומה מוסיפה להטריד את מנוחתה של הבירה האנגליה כ-130 שנה אחרי שזו התרחשה.
 http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/crime/11772948/Who-was-Jack-the-Ripper-The-suspects-so-far.html 

קצו של לילה ארוך מגיע לו, והלונדוני ור' נפרדים ויוצאים מנקודה זו איש איש לדרכו. הליכות בלונדון אפשר לעשות ללא מדריך אולם כדאי להצטייד במפה מוכנה מראש, או לפחות בחיבור זמין ל-Google Maps. מומלץ תמיד לעשות את ההליכה בקבוצה, במיוחד באיזורים כמו ווייטצ'אפל שאמנם אינם נחשבים מסוכנים כיום, אך מושכים עד היום טיפוסים מכל מין וזן. למותר לציין שכל הדרך חזרה לצפון לונדון הביט הלונדוני מעבר לכתפו … הלילה ישנים עם אורות דלוקים!

***½


Tayyabs
83-89 Fieldgate st.
+44-20-7247-6400
www.tayyabs.co.uk

Victorian Frames courtesy of
"The Graphics Fairy"

"Tayyabs storefront" photo" courtesy
of Martha Heinemann Bixby