מתוקף היותנו הורים טריים, מתחילים הלונדונים לחפש אלטרנטיבות לחיי “הרווקות” שכללו שעות על גבי שעות במסעדות אי אלו ואחרות, בילויים וכיו”ב. הווה אומר, הלונדונים מכירים בעצם העובדה שאם הם לא מסוגלים לדחוס ארוחה שלמה תוך 20 דקות במהלכן אין איש שינענע את העגלה, אז אי ההרפתקה נידונה לכישלון מלכתחילה. או, במילים אחרות, הלונדונים נאלצים לקבל את מקומם החדש תחת השמש ולהיעזר ב”ממלכת הפאסט פוד” הידועה לשימצה!
למעשה, הלונדונית הקטנטונת לא כ”כ גרועה, היא אפילו טובה, טובה מאד. לפני שבוע נתנה להורים בעלי העיניים הטרוטות כחצי שעה להשלים ארוחה בל’אנטרקוט, ואפילו העניקה שעות של חסד כאשר ישנה כמעט לאורך כל הטיסה חזרה ללונדון. יחד עם זאת, הבנו שאם לא נתאים את עצמנו להרגלי הלינה של הקטנה – אנו עשויים להפוך במהרה ל-Personas Non Grata במרבית מבתי העסק של הבירה. המסקנה איפוא ברורה: לונדון עם תינוקות לא בהכרח צריכה להיות ממלכה אפורה ולא מזמינה, כאשר בשלל מסעדות ה”כמעט פאסט פוד” שלה תוכלו להשלים ארוחה בתוך פחות מחצי שעה. לא, אין אנו מתכוונים ח”ח למקדונלד’ס או KFC (כבודן במקומן מונח).. יחד עם זאת רשתות כמו ווגמאמה המוכרת בהחלט הולכות להיות מנת שבטנו בתקופה הקרובה. כך קרה שאחרי שלוש שנים ויום עמוס במשרד הפנים הידוע לשמצה, מצאנו את עצמנו ליד המסוע הנע (ונא) של YO! SUSHI
בעוד הלונדונית הקטנטונת עדיין חורפת לה בעגלה הוורודה, הורדנו מהמסוע קינוח מוצ’י (עוגיית אורז גלוטונית במרקם של קמח לא אפוי הממולאת בממרח שעועית מתוק). קיימת גם גרסא במילוי שוקולד, אך נאמנים למסורת שהרביצה בנו אחותה של הלונדונית – אנו הולכים היישר על המקור. כמו כן, כמעט התפתינו למנת הפנקייק היפני, אך משיקולי קלוריות ו”צפצופים” מכיוון העגלה – הוחלט לשלם את החשבון ולחזור לתנועה מרגיעה.
1 thought on “Yo Yo Yo”