מי שעוקב אחרי הלונדונים באדיקות יודע שאם אתה צעיר ומחוסר ילדים, ה-“Scene” היא איסט לונדון. איסט לונדון הוא בהגדרה ציר שחלק ממנו כבר נסקר בפוסטים השונים בהרחבה: לסטודנטים ומתמחים צעירים מדובר בעיקר ב-Mile End בואך לאיסט אנד הלוא הוא ווייטצ’אפל-שורדיץ’ הממוקמים בקרבת אוניברסיטת קווין מארי המבוקשת והסיטי עצמה שהיא מרכז הפיננסים; משפחות בוהמיניות מוצאות מקלט מעט צפונה משם ב-Hackney שעדיין נספרת כאופצית דיור שפויה בעיר היקרה; ואילו איפשהו בין שורדיץ’ לדרום האקני ניתן למצוא את הצלע הרביעית – הלוא היא Hoxton.
.
.
הוקסטון הוא איזור קטן, עדיין רחוק ממחירי הנדל”ן הצומחים של שורדיץ’ – אך לא מבחינה גיאוגרפית, ומרוחק שנות אור מהמשפחתיות שמסמלת האקני (שלא לדבר על איסלינגטון השכנה מצפון שכבר מזמן נחשבת יקרה). מועדוני לילה, קבביות, ברים ומסעדות יישארו פתוחות בהוקסטון לתוך השעות הקטנות של הלילה, והסטודנטים וצעירי הסיטי שגרים בד”כ בדירות שותפים צצים להם במקום רק החל מ8-9 בערב חמושים בלבוש הלילה: טריינרס (סניקרס בסלנג אנגלי), כובעים, כאפיות כצעיפים וכן – זקנים מסוגננים.
אחד מהמקומות היותר קולינריים שנפתחו בהוקסטון (ומאז הצליח להתרחב גם עם סניף באיסלינגטון) נקרא 100Hoxton (על שם הכתובת). אז נכון שהמקום אינו ערוך לארוחת ערב עסקית (המלצרית המליצה לנו לקחת את זה איזי עם המנות), ונכון שאין ממש מבחר של סינגל מאלטים (הוויסקי היפני היה מעניין פלוס), וגם שש וחצי שזו ה-שעה לאכול ארוחה של אחרי העבודה – טומנת בחובה מסעדה ריקה (לא לדאוג בשמונה וחצי כבר המקום עמוס לעייפה). הלונדוני בארוחה שכולה “Old Fashioned” נהנה וינסה לשחזר בעבורכם את התפריט מעבר למסך האלכוהול.
100 הוקסטון בנויה כבר מרובע, שסביבו שולחנות פיקניק וכורסאות בצלע אחת, ושולחנות רגילים המשקיפים על הוקסטון סטריט בצלע השנייה כמעין ריש. המקום מתמחה בארוחת “Sharing” שהכוונה מנות קטנות ומעניינות שנועדו לחלוק (ולא מחניהודה לא היו הראשונים עם הקונספט הזה בלונדון – טפאסיות ומסעדות כמו Polpo עושות זאת כבר חמש שנים בהצלחה).
השפים של המקום עבדו עם יותם אוטולנגי ב-Nopi ועל כן תמצאו פה הרבה השפעה ישראלית ים-תיכונית. מילה טובה על אוטולנגי – הלה קיבל לפני כחודש את הכבוד האולטימטיבי לסלב בריטי והוזמן לתכנית הרדיו של ה-BBC 4 הפועלת ברצף מ-1942 ובה הסלב מתבקש לספר אילו אלבומי מוזיקה היה לוקח עמו לאי בודד (“Dessert Island Discs”). כך כפה השף המוכשר על עוכרי ישראל מה-BBC להשמיע את “הכבש הששה עשר” על גלי האתר באנגליה ביום שישי, שאפו יותם!
בעודם מחכים לאמריקאי שיגיע באיחור האופייני, הלונדוני והקולגה התחילו עם קוקטייל “Black Forest Mojito” וסינגל מאלט יפני (כאמור לא תמצאו פה סינגל מאלטים יקרים מה-Highlands בהתאם למדיניות התמחור הנוחה של המקום), ועפו להם על פיתה עם ריבת תמרינד ובצל, כוסברה, עשבים וטחינה צ’ילי (בכל ביקורת שקראנו על המקום – המנה מוגשת קצת שונה, כבר ראינו קולרבי, פומלית ועוד. מעניין).
האמריקאי הצעיר הגיע ואיתו מצעד ה-“old fashioned”ים המגוונים שהציע התפריט (עם Cherry Coke טעים, ו-Spiced Old Fashioned עם ביטר ליקר וויילד טרקי קצת פחות).
בדיעבד הלונדוני קצת מתחרט שלא ניסה את ה-Aperol Spritz Ice-Pop – פרוסקו המוגש עם קרטיב אפרול שפריץ.
בדיעבד הלונדוני קצת מתחרט שלא ניסה את ה-Aperol Spritz Ice-Pop – פרוסקו המוגש עם קרטיב אפרול שפריץ.
סלט פטה עם קינואה (מוגשת עם ברוקולי מפורק, פולי אדממה, לימון משומר, נענע ועוד גרעינים למינהם), סלט חציל קלוי (עם קוקוס מטוגן, תפוח, אגוזי לוז ועגבניות שרי) וכן סלט במיה עדשים (דאל) עם בצל מקורמל ופוניר תרד היו מנות פתיחה מעולות אם כי קצת מבולגנות. האמריקאי רצה אורז מטוגן המוכן פה בסנגנון סיני חריף עם נקניקית חזיר ומוגש עם ביצת עין, הלונדוני אמנם לא טעם אך זו דווחה כמנת Signature מעולה.
בעוד השניים חפרו להם במנות של שרימפס קונפיט, עם זעפרן ורוטב xo ואננס מתובל (מוגש עם קרקר חזיר) ותמנון סינגפור-סטייל עם רוטב מסאלה, פירה שורש סלרי, בטטות וגרעיני דלעת (הם נשבעים שזה עובד), הלונדוני התנה אהבים עם מנה של בטן טלה צלויה על האש (מוגש עם חציל מוחמץ צנוברים וטחינה).
לא ברור מאיפה היה לנו מקום ל-Rib-Eye Steak (שכל אחד הזמין לעצמו) – נתח מכובד בעלות של כ-20 ליש”ט בלבד, מוגש עם עלי ארוגולה ברוטב. מצויין.
בעוד האווירה במקום מתחממת, ניתן היה להבין שבניגוד לסצינה ההיפסטרית העכשווית של מזרח לונדון – הוקסטון הינו מקום בו אנשים מגיעים לאכול אוכל טוב, ולא בכדי לראות ולהיראות. שולחנות של אנשים נורמליים לחלוטין נצפו במקום, או קבוצות של חברים בארוחת טעימות שעולה רק 30 ליש”ט.
מנת הפבלובה לקינוח הוגשה עם “חסת למב”, פטל שחור, נגיעות סורבה פירות יער וגלידת שוקולד (אם כי מרפרוף ברשת עולה כי בד”כ גלידת מנגו או פסיפלורה מעטרת את המנה יחד עם כפיר ליים). יחד עם זאת הצלחת נותרה עירומה.
.
לסיכום – אין ספק שקפיצה להוקסטון היא חווייתית לכל הדעות. נכון, שעם כל זה שלונדון בטוחה להפליא (במיוחד בשכונות המרכזיות) – הלונדוני לא היה רוצה שהלונדונית תסתובב שם לבד, יחד עם זאת נראה שמדובר בדאגה מהזן הפולני גרידא – שכן סצנת חיי הלילה במקום שוקקת. 100 Hoxton היא דוגמא מאד חיובית לרנסאנס של איסט לונדון. המסעדה מצליחה כבר ארבע שנים, והעובדה שכל בלוגר אוכל שסיקר אותה במהלכן מציג מנות שונות ומגוונות רק תורמת לחווייה. נסיעה לאיסט לונדון במיוחד בשביל הוקסטון? אולי לא, אבל בין אם החלטתם לרדוף אחרי צללים מן העבר בוויטצ’אפל או לבקר את קירות הגראפיטי של שורדיץ’, עשו לעצכם טובה ושריינו מקום במקום הכי לא היפסטרי בהוקסטון. מומלץ.
****
באת לי בול עם הפוסט הערב!!!
תהיתי האם תנסי לגרור אותי להוקסטון בגלל זה … P:
(לצורך הבהרה – זה לא יקרה)
נראה מתאים ל 26 בינואר
היי,
גיליתי את הבלוג אתמול בלילה, היה מענג לקרוא, היום כבר יישמנו חלק מההמלצות, תרשו לי להוסיף אחת משלי, holland park תענוג של פארק גם לילדים גדולים, המון סנאים (קנינו בטסקו שביציאה מהטיוב בוטנים) 7-8 טווסים שמתים לתשומת לב וגינת שעשועים מוצלחת במיוחד adventure playground.
מירי תודה על התגובה!! הנה הכתבה שלנו על Holland Park מיולי 2013, ואפילו נראה לי שצילמנו את אחד מהטווסים שלך! אכן מקום מעולה לילדים. עוד המלצה – גינת השעשועים ע”ש הנסיכה דיאנה בגני קנזינגטון, מתקנים דמויי ספינות פיראטים לילדים גדולים יותר.