קטגוריה: אתרים בלונדון

אז מה עושים לונדונים נטולי שינה כשההורים של הלונדונית מתנדבים לבייביסיטר משולש? יוצאים לקרוע את העיר כמובן! סתאאם, לא באמת. הדייט נייט של הלונדונים אמנם נמשך לו יותר מחמש שעות תמימות (כן אנחנו מודים שהתחזרנו), אבל סה”כ באחד המיקומים היותר “בעניניים” שנפתחו אך לא מכבר, ה-Coal Drops Yard שמאחורי קינגס קרוס. אוכל טוב * אופנה * עיצוב * קולנוע, והכל מאחורי גרנרי סקוור כמובן. לא מכירים? יאללה בואו איתנו.

  אי שם בקרבת הווסט-אנד, מהצד הצפוני של תעלת פדינגטון, הלונדונים מוצאים פיסה קטנה של אביב ב”שכונת המשתלה” או הדבר הכי קרוב לכך בלונדון, כאשר הם מגלים את ה-Clifton Nurseries במיידה-ווייל.

אז ראשית מילות התנצלות: הלונדונים לא נטשו, וכן אנחנו עדיין גרים בלונדון.. הסיבה שבמשך שלושה חודשים לא נכתבה כאן מילה אחת – היא שלונדוני חדש הצטרף אלינו והגיח לאוויר העולם. הקטן אמנם צובע את שמי לונדון האפורים בחיוכים צבעוניים, יחד עם זאת גובה מההורים הסהרוריים הרבה אנרגיה (כמו גם הלונדונית ההקטנה) ולפיכך לא שמעתם מאיתנו זמן רב, וגם בעתיד הקרוב, לצערנו כנראה שנהיה קצת פחות פעילים. ועכשיו שמילות הסליחה מאחורינו, הגיע הזמן לספר על אחד המקומות הכי צבעוניים בלונדון: וייטצ’אפל. היה זה היום הראשון של השנה החדשה, 2016. הרחובות ההומים בד”כ – היו שקטים, ואפילו השוק הערבי הסואן של וייטצ’פל הייסטריט…

 כל מי שמבקר בלונדון, ולא משנה באיזו עונה, מכיר את המשוואה: ביקור בלונדון = גשם (לפחות ליום אחד). עבור אמא שלו, היו אלו יומיים רטובים במיוחד, שהובילו את הלונדונית, הסבתא והקטנה לקצר במעט את השיטוטים ולתרום רבות לרווחת נהגי המוניות של העיר. But every cloud has a silver lining, והגשם הקייצי התחלף לו ביומיים עם מזג אוויר נאה (אפילו לא מסוגלים לומר שהיה שמשי במיוחד, באמת שניסינו). יחד עם זאת, היעדר ענני המלחמה זימן אותנו לטיול רגלי באחד המקומות שתיירים רבים, בזכות אותו יום גשם מנדטורי, לא זוכים להכיר: ונציה הקטנה.  

 כבר ארבע שנים שהלונדוני מחפש דרכים יצירתיות להגיע לאחת החוויות היותר אנגליות מאנגליות. לפני שבועיים זה קרה, עם ביקור בלתי נשכח מעל הדשא של ווימבלדון. אולם ישראלי שיצפה לחוויה מרגיעה – יכול לשכוח מזה – תורים אנגליים בכל פינה הופכים לחלק אינטגרלי מהחוויה, שרק כמות בלתי מבוטלת של פימ’ס תוכל לפתור. ווימבלדון: מדריך הישרדות.  

בעוד הלונדוניות מתגברות להן על פסח בתל אביב, נאלץ הלונדוני לחזור לעבודתו בלונדון. אבל גם מה שמצטייר בהתחלה כשבוע שקט ונטול מאורעות עשוי לצבור מומנטום. ביום רביעי זה קרה ללא התראה: מעגל ברודגייט הסמוך לתחנת רחוב ליברפול, כנראה חיכה ליום שמש חמים ובפתיחה חגיגית הסיר את הלוט מעל לשלל בתי עסק “פושים” שמצאו בית חם בדמות הסיטי-בויז הצמאים לבירה קרה כשם שהם צמאים לריגושים. ומליברפול סטריט בהמשך הסופה”ש מצא הלונדוני גם יהדות בסמטאות הכי לא צפויות של מזרח העיר במסע ללבה של הסיטי של לונדון מהמאה ה-19.

“את מכירה את סט. קתרין דוקס (רציפים)?” שאל הלונדוני בתימהון את הקולגה האנגליה, וזאת מצדה ענתה בנונשאלנטיות אנגלית “yes of course, it’s a lovely lovely place”. הכל התחיל מאזכור של בית קפה שהלונדונית מצאה בטעות באינסטגרם, ומאותו רגע ניסינו להבין איך קרה שמקום המסתמן כמארינה ים תיכונית בלב לבה של הבירה, הצליח לחמוק מעינינו במשך כמעט חמש שנים. לאור העובדה שבפעם האחרונה שכתבנו פוסט לבלוג מלך באנגליה ג’ורג’ השישי, החליטה הלונדונית לקצר את יום העבודה של שישי ולנצל את השמש השקרנית כדי לגלות מהו הרציף המסתורי שמתחבא לו למרגלות טאוור ברידג’. הלונדונים יצאו וגילו שלא כל זוהר נוצץ על המים…

כמו יהודים טובים בגולה, גם לנו לא הייתה ברירה אלא להתאים את עצמנו לקדחת הכריסמס שאפפה את לונדון בחודשים האחרונים. האורות, המולת הקניות, ואיחולי “Happy Christmas” מכל עבר (להבדיל אלף אלפי הבדלות מ-“Merry Christmas” האמריקאי לחלוטין) – לא מאפשרים להישאר אדישים. רגע! לפני שאתם אורזים את המזוודות, דעו שכריסמס בלונדון יכול להיות בודד ומתסכל, ויעידו על כך רבבות התיירים המסתובבים להם בערב כריסמס וביום עצמו ברחובות הסגורים של הבירה, משוטטים הלוך ושוב ולבסוף מוצאים את עצמם במסעדה סינית בצ’יינה טאון, או בסניף של מסעדת בלגו. לטובת שמונה ימים בהם פך השמן הדליק לנו את המנורה (לא שכחנו את המקורות), ריכזנו…

אם יש משהו שהלונדונים (פלוס אחת) למדו מהיותם הורים נטולי שינה – הוא “אל תאמר שאפנה אשנה”. הביטוי שסבתא אהבה כ”כ לומר תקף שבעתיים כאשר יש לונדונית קטנה שמסרבת לישון, וכאשר מתיישבים לכתוב על מאורעות היום (ו/או לבצע כל פעילות אחרת המצריכה חצי ישיבה ספק שכיבה) – האורות כבים להם מהר מאד והעיניים נעצמות באופן מיידי, אפילו לפני שהספקנו לכתוב שורה בודדה. כך, כאשר הלונדוניות עולות על טיסה BA165 בדרך לארץ הקודש, הוטלה על הלונדוני (שצפוי לשבוע רבוי שינה) המשימה לגבב את אוסף החוויות של עוד מלפני ראש השנה לכדי פוסט חדש. אז עבור תיאורו של הביקור החטוף לקיימברידג’ תיאלצו…

כשאיומים של “סופת השנה” ביום א’ שעבר מידפקים על דלתה של הממלכה, ניצלנו את יום שבת השקט לטיול באנג’ל ואיסלינגטון – המחוז הצפוני N1 שמהווה את הזירה הכי לונדונית ונטולת תיירים שראינו מזה זמן רב. איסלינגטון – יש כאן הכל: בתי קפה, מסעדות, חנויות היי-סטריט, בתי קפה, חנויות גדג’טים, בתי קפה, חנויות צעצועים, בוטיקים של בגדים, בתי קפה, מסעדות, מאפיות וכן – עוד כמה בתי קפה! מי אמר שצריך לצאת לאוקספורד סטריט בשביל קניות??? הלונדונים מציעים אלטרנטיבה שפויה ולונדונית נטולת השייח’ים של אוקספורד סטריט, נטולת התיירים האבודים של קובנט גרדן וחופשייה מהפגנות השנאה של קנזינגטון. איסלינגטון זה כאן!