קטגוריה: דירוג

בלונדון, סצנת האוכל של 2017 (לפחות לפי טיים אאוט) תהיה של גבינות. גבינות?? הגבנו בפליאה, לאור העובדה שבירת הממלכה כבר שנים בקטע בריאותי משהו – קשה לראות את חובבי הברנז’ה הלונדונים עפים על Cheeseboard משובח או חוגגים ניצחון עם סיר פונדו. ובכ”ז אם נסקור את שבע השנים שאנחנו פה (מה כמה???) כבר ראינו אסייתי, יפני, טאפאס, מסעדות ללא בוקינג, רנסאנס ההמבורג, אוטולנגיאני-ישראליני, קוריאני, שוב יפני, ויגאן (טבעוני), ו… כן אז למה שלא יהיה גם גבינה? מכל הטרנדים לעיל, טרנד שמעולם לא ראה שובע, במיוחד בסוהו גבול צ’יינה טאון, הוא האוכל הסיני-טיוואני, ובמיוחד הבאו (“באו-זה” בסינית). אז מי שלא יודע מה…

באנגליה, מאז שהילדים בגנים, נתקלנו כבר יותר מדי פעמים במונח “Half Term”… למעשה, יש שלושה Terms (סמסטרים בשנת לימודים) ואיכשהו זה יוצר שש חופשות. מצב תמוה עוד יותר שמדובר בגן פרטי!! אז במקום להלאות אתכם במשוואות בריטיות שמזכירות שיעור חדו”ה, ניצלנו את היום הראשון של ה-Half Term התורן להמשיך את המסע בעמק התמזה, עם תחנה מספר 2: ווינדזור ואיטון. 

מי שעוקב אחרי הלונדונים באדיקות יודע שאם אתה צעיר ומחוסר ילדים, ה-“Scene” היא איסט לונדון. איסט לונדון הוא בהגדרה ציר שחלק ממנו כבר נסקר בפוסטים השונים בהרחבה: לסטודנטים ומתמחים צעירים מדובר בעיקר ב-Mile End בואך לאיסט אנד הלוא הוא ווייטצ’אפל-שורדיץ’ הממוקמים בקרבת אוניברסיטת קווין מארי המבוקשת והסיטי עצמה שהיא מרכז הפיננסים; משפחות בוהמיניות מוצאות מקלט מעט צפונה משם ב-Hackney שעדיין נספרת כאופצית דיור שפויה בעיר היקרה; ואילו איפשהו בין שורדיץ’ לדרום האקני ניתן למצוא את הצלע הרביעית – הלוא היא Hoxton.

יש לנו כלל. לא נשארים בלונדון לחג המולד. כבר הרבה שנים שהכלל הזה נאכף באדיקות ע”י הלונדונים, אחרי חג מולד אחד שהועבר בשיטוטים ברחובותיה הריקים (והקרים) של העיר. עם זאת, אין מניעה להנות מהאטרקציות הרבות שהבירה מציעה בבילד-אפ לחג המולד עצמו – ואפילו רצוי. הגנים הבוטנים המלכותי בריצ’מונד – הלוא הם Kew Gardens מציעים אטרקציה שכזו במסגרת “Christmas at Kew”. הגננים המלכותיים לקחו את קישוטי האורות של עץ האשוח צעד אחד קדימה והגן כולו עוטה אורות חגיגיים במסלול הליכה לילי מיוחד. שווה נסיעה מורטת עצבים לדרום-מערב לונדון ו-£16 לאדם? תשפטו בעצמכם.

כשהשמש זורחת בתחילתו של סתיו לונדוני, הלונדונים מחליטים לעשות מעשה ולקחת את שני הקטנטנים לנקודה הצפונית של עמק התמזה. עם מקומות מוכרים כמו איטון, אוקספורד, וווינדזור – עמק התמזה טומן בחובו את ערי הזהב של האריסטוקרטיה האנגלית. כך, לפני הפקקים של יום ראשון ובלי הרבה תכנון מראש – אנו מתחילים במה שאנו מקווים שיהפוך לסדרת פוסטים על עמק התמזה: ביקור ב-St. Albans

נופים ירוקים; כבשים פועות; אגמים תכולים; טירות מקבריות ופסגות מושלגות. רגע, Rewind – פחות מיממה קודם: כבישים; פקקים; תחנות דלק; די וי די; פרינגלס ובעיקר עצבים מרוטים. הלונדונים יצאו מהכרך הגדול ושמו פעמיהם לעבר הלייק דיסטריקט (Lake District) בצפון הרחוק.

אז הנה הלונדונים מבליחים להם עם עוד פוסט כאילו משום מקום – אתם חושבים לעצמכם. ובצדק, אנחנו לא מתכוונים להזניח את הבלוג, פשוט הלכה למעשה לא מצליחים לבלות או לספק חוויות שהם קצת יותר מאשר הביקור השבועי בג’ימבורי. הלונדוני הטרי כבר בן שישה חודשים, ואין מה לעשות צריכים להשתדל לתת לקטן את אותן חוויות לונדוניות של האחות הגדולה שכבר מפטפטת לה במבטא אנגלי צפון לונדוני מצוחצח. רק שהפמלייה מורכבת משתי עגלות (או טנק מרכבה כפול), מצעד של תיקים, והרבה כאב גב נלווה (ופיזיוטרפיה) – הרי שצריך למצוא פעילויות כאלה שתומכות בהר הלוגיסטיקה. למי שמבקר בלונדון עם ילדים, וחם על סושי (או…

אז ראשית מילות התנצלות: הלונדונים לא נטשו, וכן אנחנו עדיין גרים בלונדון.. הסיבה שבמשך שלושה חודשים לא נכתבה כאן מילה אחת – היא שלונדוני חדש הצטרף אלינו והגיח לאוויר העולם. הקטן אמנם צובע את שמי לונדון האפורים בחיוכים צבעוניים, יחד עם זאת גובה מההורים הסהרוריים הרבה אנרגיה (כמו גם הלונדונית ההקטנה) ולפיכך לא שמעתם מאיתנו זמן רב, וגם בעתיד הקרוב, לצערנו כנראה שנהיה קצת פחות פעילים. ועכשיו שמילות הסליחה מאחורינו, הגיע הזמן לספר על אחד המקומות הכי צבעוניים בלונדון: וייטצ’אפל. היה זה היום הראשון של השנה החדשה, 2016. הרחובות ההומים בד”כ – היו שקטים, ואפילו השוק הערבי הסואן של וייטצ’פל הייסטריט…

 את הביקור ב-Granary Square (“כיכר האסם” בתרגום מאד מאד חופשי) שמרנו לשילוב של שני אירועים: (א) יום שמשי חם ו-(ב) שהלונדונית הקטנה תשתלט על נושא ההליכה. רק שאוגוסט באנגליה חלף לו מבלי ולו יום חמסין אחד, וכשהשמש המעטה הפציעה בסופה”ש – החלטנו לבדוק את הכיכר הכי חדשה בלונדון. Granary Square, הממוקמת בקינג’ס קרוס, היא פיתוח פרטי, חלק מהתכנית הארכיטקטונית של קינג’ס קרוס המתחדשת. מדובר בכיכר בגודל של טרפלגר, אך בשטח פתוח, המשמש כקן ל-1,080 זרמי מזרקות מים (“Jets”), שבמהרה הפכו למושא אהבתם של זאטוטי צפון לונדון.  

 כל מי שמבקר בלונדון, ולא משנה באיזו עונה, מכיר את המשוואה: ביקור בלונדון = גשם (לפחות ליום אחד). עבור אמא שלו, היו אלו יומיים רטובים במיוחד, שהובילו את הלונדונית, הסבתא והקטנה לקצר במעט את השיטוטים ולתרום רבות לרווחת נהגי המוניות של העיר. But every cloud has a silver lining, והגשם הקייצי התחלף לו ביומיים עם מזג אוויר נאה (אפילו לא מסוגלים לומר שהיה שמשי במיוחד, באמת שניסינו). יחד עם זאת, היעדר ענני המלחמה זימן אותנו לטיול רגלי באחד המקומות שתיירים רבים, בזכות אותו יום גשם מנדטורי, לא זוכים להכיר: ונציה הקטנה.