ונציה הקטנה עם הקטנטנה

 כל מי שמבקר בלונדון, ולא משנה באיזו עונה, מכיר את המשוואה: ביקור בלונדון = גשם (לפחות ליום אחד). עבור אמא שלו, היו אלו יומיים רטובים במיוחד, שהובילו את הלונדונית, הסבתא והקטנה לקצר במעט את השיטוטים ולתרום רבות לרווחת נהגי המוניות של העיר. But every cloud has a silver lining, והגשם הקייצי התחלף לו ביומיים עם מזג אוויר נאה (אפילו לא מסוגלים לומר שהיה שמשי במיוחד, באמת שניסינו). יחד עם זאת, היעדר ענני המלחמה זימן אותנו לטיול רגלי באחד המקומות שתיירים רבים, בזכות אותו יום גשם מנדטורי, לא זוכים להכיר: ונציה הקטנה.

 

 

 ונציה הקטנה – Little Venice – היא הצומת המחבר בין ה-Grand Union Canal, אגן המים של פדינגטון (Paddington Basin), וה-Regent Canal הזורמת דרך ריג’נט פארק וקמדן טאון ומסתיימת במזרח בפאתי שורדיץ’. מערכת התעלות של האיים הבריטים עמדו על תילם עוד מתקופת הכיבוש הרומי, אך הורחבו עם פרוץ המהפכה התעשייתית (סוף המאה ה-18/תחילת המאה ה-19) כתשובה למסילות הרכבת שאיימו להפוך לנתיב המרכזי להובלת סחורות. ה-Grand Union Canal למשל, מגיעה עד לבירמינגהאם.

“ונציה הקטנה” הוא שם כולל לחלק התעלה שנמצא בין מיידה וייל ופדינגטון, שבין גני רמברנט (Rembrandt Gardens) ו-Warwick Avenue המפורסמת. קיימת מחלוקת אם את השם הגה המשורר בראונינג (על שמו נקרא אגן המים באופן רשמי) או המשורר הנודע הלורד ביירון.

דוברות צבעוניות אגן המים של פדינגטון –  תכף, תכף ונציה

ההליכה שלנו התחילה לה בתחנת הרכבת ההומה של פדינגטון, בין סבך הנוסעים, הכרטיסנים הרכבות ודוכני האוכל. מדובר בעולם סואן ומהיר של אחת מהתחנות העמוסות ביותר בלונדון.
הליכה לכיוון הכניסה המערבית של הרכבת התחתית (קווי Hammersmith and city/metropolitan/circle) ומפרץ המוניות, מובילה לאגף חדש שממנו ניתן לצאת לגובה הרחוב.

איזור התעלה ביציאה מפדינגטון מחודש לגמרי, עם Novotel חדש ומיני פוד-קורט פתוח. במבט ראשון זה נראה יפה מאד, יחד עם זאת, לא ניתן שלא לרחם על מי שמגיע לפה ללון בימי החורף הגשומים ועשוי (בצדק) להיתקע באיזור המתכתי “חסר הנשמה” ולא להמשיך ולתור את התעלה.

משמאלנו בניין ה-Battleship, בניין משרדים בצורת משחתת שנבנה במקור כבניין תחזוקה ל-British Rail. בהמשך מתחילים לראות את אגן המים של Little Venice, כשבעונה זו המים מוצפים בעלים ירוקים הנותנים מראה קצת איך לומר בעדינות… ירקרק… גשר Westbourne Terrace עומד מעל מה שהוא אולי האיזור היפה ביותר של המקום, כאשר סביבו ניתן לראות (ביום יפה) את המוני האנשים העומדים בתור לטיולי הסירות המובילות עד קמדן-טאון או לגן החיות שבריג’נט פארק (ה-London Zoo). הגשר מוביל ישירות לשכונת Maida Vale היוקרתית.

אין חניה! אופניים קשורות לגשר Westbourne Terrace

למרגלות הגשר עוגנת סירת ה-Watereside Cafe. מדובר במוסד לונדוני המגיש ארוחות בוקר וכריכים, ופתוח עד 17:00 כל יום. למען ההגינות מדובר בסירה שעוגנת פה באופן תמידי וכנראה שהיא את ימי השיט שלה סיימה. יחד עם זאת החברה המפעילה, ה-Floating Boater,  משכירה סירות לאירועים וארוחות על התעלה http://www.floatingboater.co.uk.

אל מול ה-Watereside Cafe, מצויה בד”כ סירת תיאטרון הבובות ה-Puppet Barge (“רפסודת המריונטות” בתרגום חופשי). התיאטרון מעלה מופעים על בסיס סיפורים קלאסים לילדים ושירים וכן הפקות מודרניות חדשות. לצערנו הרפסודה (הפעם מדובר בסירה פעילה) עוגנת בריצ’מונד הרחוקה עד אוקטובר.

זה סירה? לא זה קפה! Waterside Cafe

מוסד נוסף שמצא מול הגשר, הפעם על הגדה, הוא ה-Bridge House, גסטרו-פאב, החולק בניין עם ה-Canal Café Theatre שמציג הצגות של תיאטרון אינדי (בעיקר של קבוצת Fringe) ומופעי קומדיה (סוג של סטנד-אפ), מאז 1979. לפאב עצמו מראה מפואר עם נברשות וכורסאות, והוא בעיקר הומה לפני ואחרי מופעים בתיאטרון. ימי שני הם ימי ההמבורגר (המוגשים עם סכין נעוצה במרכז ועליה מושחלות טבעות בצל שמנוניות), ימי ראשון הוא כמובן ל-Sunday Roast וסה”כ המקום מציע “אוכל פאבים” לא רע בכלל.

UNDER THE BRIDGE – לא מה שהצ’יליפפרס דמיינו

המשך הליכה לאורך התעלה ופה הקטנטונת מגלה good form ומתחילה ללכת בכוחות עצמה, לאור העידודים המשתאים של סבתא, אמא ואבא. המדרכה הצמודה לתעלה צרה, ואנו נאלצים לעצור כל אימת שמישהו מעוניין לעבור בקצב הליכה של מבוגר.

באיזור זה של התעלה הסירות הן למעשה מרביתן סירות מגורים, ולא אחת אפשר לראות מישהו נכנס עם קניות לסירה או משקה את העציצים.
מותק, תקשרי את הבית, אני יוצא לקניות

בסיום ההליכה מיתמר הגשר המתפתל של Lord Hills Road ואנו חוצים אותו בכדי להשקיף על פאב ה-Waterway שכבר הזכרנו בעבר. מי שימשיך מפה לאורך התעלה מערבה יגלה שהסירות יחליפו את מקומן בבתי בטון מכוערים, ולכן אנו חוזרים מזרחה, דרך הגדה הצפונית על רחוב Blomfield.

כחצי שעה לפני מועד ההזמנה שלנו, נכנסנו ל-Summerhouse, מסעדת הדגים האופנתית של ה-Waterway. בעבר המסעדה היתה פתוחה רק בקיץ, אולם נראה שהמקום הצטייד ביריעות פלסטיק שמיכות ותנורי חימום, ותוכלו להנות מנוף התעלה גם בחורף.

מי שיבדוק את הביקורות של ה-Summerhouse ב-Trip Advisor יגלה שכל ביקורת שנייה מופנית למנהל ה”super rude” שהרס לסועדים את החווייה. אכן מנהל המקום הפעלתן הוא בהחלט הגרסא הלונדונית של הסופנאצי, או הפישנאצי אם תרצו. אמנם אותנו הוא הושיב לפני הזמן, אך כל מבקר שלישי סורב באכזריות עד דמעות, ואפילו הקטנטונת נאלצה לבחור בין עפרונות לבין crayons – אי אפשר שניהם!

מסעדת ה-Summerhouse כפי שנראית מהצד השני של הנהר
צייר לי דג – מסעדת ה-Summerhouse של פאב ה-WaterWay

ה-Summerhouse הוא בהחלט מקום חווייתי, עם צוות עובדים מציק במיוחד שמוסיף איזשהו פלפל למקום, אם שותים מספיק ולוקחים הכל בהומור. התפריט מורכב בעיקר מדגים ופירות ים בתמחור לא זול, אבל מדי פעם יש טעויות קיצוניות בתמחור, כגון: £6.5 למנת ילדים גדולה (זול) ו-£27 לקערת ירקות חתוכים (יקר) או £10 לאבטיח ותותים לקינוח (הזוי!)

צולפים מגדות התעלה – סול עם צלפים

הסתפקנו רק במנות עיקריות, והרבה מקלות של לחם לפתיחה. הזמן שלקח למנה של הלונדונית הקטנה (פיש אנד צ’יפס) להגיע (שבנתיים אכלה מקלות לחם והתחילה לאבד סבלנות) הקפיץ את הסבתא שהלכה ישירות לגריל לנסות ולארגן צ’יפס לקטנה, דבר שהוביל לתגובת שרשרת והקפיץ הן את הפיש-נאצי והן את צוות המלצרים המסכן להרגיע את האורחת הים תיכונית.

הדגים שהוזמנו היו מצויינים, גם הבס ברוטב שרימפסונים, מלפפון ולימון וגם הלמון-סול ברוטב חמאת צלפים. הצלחות לוקקו מה שהביא הרבה קורת נחת לצוות.

תחת עינו הפקוחה של הפישנאצי – פילה בס

מכאן – הליכה ל-Warwick Avenue המפורסמת, ואנחנו מתפצלים, כאשר הסבתא הלונדונית הולכת לבצע השלמות באוקספורד סטריט, והלונדונים ממשיכים להם לאורך התעלה עד צומת Maida Vale/Edgware Road.

ההליכה פה אינה מתאפשרת לאורך הגדה (Blomfield Road Mooring), אלא נעשית על Blomfield Road עצמה. גדת התעלה היא בית לדוברות עגונות מעוטרות בשלל פרחים וצמחייה, והדרך כאמור היא דרך פרטית המצריכה מפתח לשער הברזל. בקצה ישנה מנהרה שמעליה בית קפה צרפתי בשם Laville – שבהחלט מזכיר את תעלת סאן מרטין הפריזאית.

ירוק על פני המים – מימי התעלה ה(לא) צלולים

המשך הליכה צפונה מפה (אם היתה מתאפשרת) היתה מובילה לסט. ג’ונס ווד ובהמשך לריג’נט פארק, אולם אנו עושים את העיקוף דרך אדג’וור רואד (מעוז בני הדודים שלנו בלונדון), עד Paddington Green וחזרה ל-Warwick Avenue, לגני רמברנט השלווים, הצמודים לונציה הקטנה ומשקיפים על המים מהגדה הצפון-מזרחית של המשולש (ראו מפה לעיל).

כאן גרים בכיף – מיידה וייל על ונציה הקטנה

ונציה הקטנה היא בהחלט חווייה לא לונדונית במיוחד. היא גם לא ממש מזכירה את ונציה במאומה, למען האמת. עם זאת, ההליכה לאורך התעלה ביום נאה + עצירה באחד מבתי הקפה, פאבים או מסעדות הפזורים לאורכה, מספקת מענה לבילוי סופ”שי רגוע בלונדון לתיירים ו/או מקומיים כאחד. שלל הסירות והתנועה הימית לקחו אותנו לזמנים עתיקים בהם הים שיחק תפקיד מרכזי באנגליה, ולחשוב שהרעיון לסיור נרקם במוחו של הלונדוני רק דקות ספורות לפני היציאה מהבית. “אתה רואה xxxx, שאתה מתאמץ – מצליח לך”. הסבתא נהנתה.

***½


The Bridgehouse 
13 Westbourne Terrace Rd
www.thebridgehouselittlevenice.co.uk/
Waterside Cafe
Warwick Crescent
(open 9:00-17:00 daily)
  The Summer House
(by the Waterway)
Blomfield Rd
www.thesummerhouse.co
“Bikes on Bridge photo”
courtesy of Garry Knight
 

“Summerhouse photo” courtesy
of Johanna Loock

 

Author: הלונדונים

1 thought on “ונציה הקטנה עם הקטנטנה

להגיב על מירה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *