מי מפחד מה-NED

דברי במספרים גברת דברי בציונים – אומר השיר הידוע על אריק, אבל דווקא “נד” ירשים אתכם עוד יותר: 200 מיליון ליש”ט עלה שיפוצו, יש בו 9 ברים או מסעדות, 252 חדרים ושתי בריכות. אה כן, חברות במועדון הפרטי שלו עולה כ-3,000 ליש”ט לשנה. הכל על הממוטה הכי גדולה של הסיטי של לונדון שלא הכרתם, שהוכתרה ע”י מבקרת המסעדות של הגרדיאן כ”קרוס אובר בין הפוד הול של הרודס ולאס ווגאס” – The Ned.

כשניק ג’ונס, מייסד ה- Soho House ראה את הבניין הנטוש של הבנק האנגלי ההיסטורי מידלנד (שהתמזג עם HSBC בעבר הרחוק) אל מול תחנת Bank הוא “התאהב”. ה-Soho House הוא מועדון חברים אנגלי לבעלי יכולת, המחזיק גם חווה יקרה באוקספורדשייר, אבל היקף פעילות החברה היה קטן מכדי לרכוש בניין מרשים כמו זה של מידלנד בנק.
ביחד עם אנדרו זובלר, מנכ”ל ה-Sydell Group הניו יורקית (שבבעלותה מלונות יוקרה כמו ה-NoMed בניו יורק ו-MGM בווגאס), הם הפכו את הבניין שהיה עזוב מזה שנים, למלון ה-NED היוקרתי. השיפוץ ערך 5 שנים וכאמור עלותו 200 מיליון ליש”ט. המלון, על שלל מסעודתיו נפתח ב-2017.

בשנתיים האחרונות הפך ה-Ned ל”מקום” בהא הידיעה בו נפגשים סיטי בויז עם לקוחותיהם. חברות במועדון החברים עולה פה £2,000-3,000 לשנה בהתאם לגילכם, ותכלול גישה למועדון כושר, ספא, איזורים פרטיים ולכל הברים הפרטיים של ה-Ned. בינהם: “בר הכספת” (Vault Bar) הנחשק שהוקם בתוך חדר הכספות הישן של מידלנד בנק, ל-Luytens Grill , מסעדת הבשרים המקומית, וה-Rooftop bar עם נופים עוצרי נשימה לקתדרלת סיינט פול (כך נאמר לנו).
אז מה בכל זאת פתוח לאנשים כמונו וכמוכם? Zobler’s – דלי בסגנון יהודי; פריזיאן סטייל Cafe Sou; מסעדת Kaia – סוג של אסיין פיוז’ן על בסיס סושי/פוקה עם גריל רובאטה; Malibu Kitchen – מטבח “קליפורניה” – ווטאבר איט מיי בי; Cecconi – האיטלקיה ממייפר; ה-Nickel Bar לקוקטיילים; ו-Millie’s Lounge – אוכל אנגלי מודרני.
לאור הניסיון של המקום להיות נגיש לקהל (וכנראה בשל מיעוט האנשים שנמצאים בסיטי בסופה”ש) תוכלו גם להזמין את ה-Ned’s Feast בימי ראשון, בופה אכול כפי יכולתך בעלות של £48, הנפרס על פני שלוש מסעדות (על שתייה משלמים לחוד).

אז לפני שאנחנו סוקרים את מה שהספקנו לדגום פה, הנה עוד כמה נתונים מעניינים על הנד: נקרא ע”ש הארכיטקט המקורי אדווין “נד” לויטן, ההשקה של הנד נערכה ב-2017, בתזמון לא כל כך טוב מבחינת הקבוצה, מאחר שהמוסדות הפיננסים בעיר, ובמיוחד הבנקים, נתונים לרגולציה חדשה שמגבילה משמעותית את היכולת לארח ולהוציא כסף על לקוחות. יחד עם זאת, בלונדון כמו לונדון – עדיין יש “client entertainment” ונראה שהנד לא נפגע כפי שכולם צפו. הקבוצה טוענת שהמלון/מועדון הפך לרווחי תוך שלושה חודשים מהפתיחה, עם 3,000 חברי מועדון שמכניסים למקום כ-7-10 מיליון ליש”ט בשנה מדמי חבר (!)
אם זה לא מספיק מרשים – המסעדות פה מציגות פידיון של מיליון ליש”ט בשבוע, ויש צורך ב-850 אנשי צוות להפעיל את המקום.
התוצאות הלכאורה טובות הגיעו בזמן טוב לקבוצת ה-Soho House שמפעילה כ-19 מועדוני חברים בעולם ונאלצה לקחת הלוואה כדי להמשיך בפעילותה.

עד כאן לילה כלכלי. אז איך זה בעצם נראה?
בניין עתיק ענק, במרכזו במה בשביל הופעות חיות (המתקיימות כמעט כל ערב), מחולק למספר איזורים שכל אחד מהם משמש כ’איזור מסעדה’ אחרת. הבר על הגג (כולל בריכה) כאמור סגור לחברים בלבד (וגם אסור לצלם!) ויש קומות מלון, קומה של ספא עם בריכה באורך עשרים מטר, ואת בר הכספת בקומת המרתף כבר הזכרנו???
סקירה של פינות ארכיטקטוניות מעניינות בבניין ניתן למצוא באתר המלון: The Ned’s Secrets.

נכנס יין יצא סוד

אז נכון שכל הגלאם הזה הוא ממש לא בשבילנו 😉 – אבל בשבילכם, הסכמנו “to take one for the team” ולבדוק את המקום. בתוך שבועיים הצלחנו לפקוד את מסעדת Kaia, מסעדת Millie’s Lounge ואת ה-Nickel Bar. התוצאות לפניכם.
ה-Nickel Bar הוא הבר היחיד אליו אין אפשרות להזמין מקומות (מה שנקרא “‘walk in” בלבד). כדאי להגיע לכאן מוקדם, כי החל מ-17:00 בערב כבר אין שולחנות פנויים וצריך לעמוד ליד הדלפק עם איסטינקטים טובים (למקרה שיתפנה שולחן) ומרפקים ישראלים (בשביל להשיג את תשומת לב הברמן). הבר עצמו מכיל מאות משקאות, כולם במחיר מוגזם אפילו ללונדון, ונשנושי הבר מוגשים רק לברי המזל שתפסו שולחן או דלפק צדי (לא בדלפק המרכזי של הבר).

אם הצלחתם לתפוס מקום – אז הניקל בר הוא ה”קלאס אקט” של הנד. מרחק קטן מהבמה המוגבהת של ה-Live show של הערב, בהחלט נחמד למי שאוהב גרסאות כיסוי ג’זיות של אואזיס וקולדפליי. המשקאות היפים והאווירה לוקחים אותנו היישר לשנות הששים העליזות – ה-“Swinging London” (חפשו את זה). והבעיות בכ”ז? אם תחפשו ברחבי הרשת תמונות של האוכל המוגש פה – לא תמצאו, הסיבה – כל המנות ללא יוצא מן הכלל הן בלאגן אחד גדול. לא ברור מי הגאון שהחליט על תפריט הנשנושים אבל כנראה שהוא לא היה מעולם בבר. בין הצ’יפס העמוס בחתיכות נקניק, גבינה מותחת ומיונז וורוד לבין הבייגלה אבוקדו העמוס לעייפה בעלים ובצל, או אפילו לנקניקיה ששוחה לה בים של רטבים ובצל – הכל פשוט מלכלך ולא נעים.
עוד בעיה עם הבר היא העומס, שנראה שרק הולך ומחמיר ככל שהשעות נוקפות. הברמנים לא עומדים בזה בעצמם, ולראייה מצאנו בחשבון 3 וודקה ו-3 ג’ין שלא הוזמנו. בבירור מהיר הלונדוני התבשר שכן “מר מידלטון שיושב שם הזמין את זה”. אז אנחנו לא מכירים את מר מידלטון, ואם הוא לא קרוב של קייט אין לנו גם כוונה להזמין אותו ל-6 קוקטיילים. במחשבה שנייה – אם הוא קרוב של קייט, הוא יכול להזמין אותנו. עשר דקות על סידור החשבון ואנחנו ממשיכים.

ב-Millie’s Lounge החווייה קצת שונה. מי שמכיר את Dean Street Townhouse האייקונית בסוהו – מבין מה הם מנסים לעשות פה. אבל למרות שהשירות מוקפד ומקצועי, הביצוע לא עומד בסטנדרטים שהאווירה מחייבת. גם אם התגברתם על העובדה שזה בכ”ז לובי של מלון, גרנדיוזי ככל שלא יהיה, אתם צפויים לאכזבה. ככל שיותר אנשים פוקדים את הניקל בר – כך מתמלא גם הבר של מילי’ז לאונג’ והשיחה נהיית יותר ויותר קשה.
מבחינת אוכל, אין מה יותר מדי להרחיב, באווירה החגיגית של המקום החלטנו להתפנק על הקוויאר הכי קטנטנן שיש פה – ולמען האמת לא הצלחנו להבין על מה המהומה (מוגש כמו שצריך עם בליני, בצל, ביצה מגורדת לבן וצהוב מופרדים, עירית, שמנת וכפיות קטנטנות דמויות צדף). הלובסטר טעים (מי באמת יכול להרוס לובסטר) ואפילו ההמלצה על בלאן-דה-בלאן אנגלי (מסתבר שיש דבר כזה) היתה טובה. הסטייק של הלונדוני היה די מזעזע ועל קינוח דילגנו. אווירה כבר אמרנו ?

Kaia at the Ned

ההגדרה של Kaia היא מסעדת poké-פלוס-robata שזה ניסיון לרכב על שתי “החתונות” הכי לוהטות בלונדון – גריל רובאטה יפני כמו ברוקה או אינקו ניטו, יחד עם פוקה שזה בפשטות ה”סושי של הוואיי” – סוג של צ’ירושי מוגש עם פירות כמו מנגו, וירקות כמו נבטים ועלים, וכן רטבים נועזים (למשל צ’ילי).
בדומה לזובלר’ס הדלי בסגנון יהודי שזכה למחמאות, לקאיה יש גם דלפק ארוך וגם שולחנות. דמיינו את עצמכם הולכים באגף המזרחי של הנד, על מרצפות השיש המפוארות, ומצד שמאל שולחן/דלפק של סושי ומצד ימין אחד של דלי. הפוד קורט של הרודס בהחלט עולה פה לדמיון.

בהזדמנות אחרת שישבנו בקאיה סופסוף אפשר להבין על מה המהומה.
למעט השירות האישי הלוחץ, המנות בקאיה מדוייקות וטעימות. הסשימי מצויין, הסושי (ניגירי) מדהים והרולים טובים, בדגש על הרול “פיש אנד צ’יפס” – מנה גאונית של רול סלמון טפורה עם מיונז ואצת נורי על הכל (זה הצ’יפס) עם אפונים קריספיים. אכן קרנצ’י וטעים.
הפוקה גם ברמה מעולה, כמובן על בסיס אורז סושי – Ahi Tuna מוגש עם אננס, אבוקדו ורוטב צ’ילי והסלמון עם מנגו, ביצי דגים ויוזו.

עוד מנה מוצלחת היא ה-JFC – כנפי עוף מוגשות בקופסת טייקאוויי, ר”ת של Japanese Fried Chicken. גימיק נחמד וטעים, אז מה אם יש מנה דומה ב-Bone Daddies, כבר הבנו שמקוריות זה לא מה שמחפשים פה. מנת צלעות הטלה של רוקה, אה… קאיה טעימה אבל לא משתווה למקור, והתלהבות נרשמה מהסלמון טריאקי אצל סבא לונדוני. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

הקינוח בקאיה היה קצת מאכזב, רולדת שוקולד עם מראה מאד רטרו, גנאש שומשום ומילוי תות יוזו… מוגזם ונראה שיצא מאיזה תא הקפאה, באמת חבר’ה?? שיצאנו בשעה שבע וחצי בערב המקום היה כבר מלא לגמרי, כך שדי ברור מאיפה הם מביאים את הפדיון המרשים שלהם. בסופי שבוע יש כאן “Bottomless Sushi” שזה אכול כפי יכולתך (שוב לא כולל שתייה) ובהחלט משהו שכדי לעשות אם אתם מהאנשים האלה שיכולים לאכול Bottomless, דהיינו כבור ללא תחתית.

היציאה מהנד היתה כבר מהכניסה הצדדית של רחוב Paultry. למעשה כל הרחובות באיזור זה של הסיטי קיבלו את שם בעלי המלאכה שפעלו שם, תמצאו פה רחובות כמו Jewry -היהודים, Bread -לחם, Bakehouse Yard – רחוב המאפיה, Ironmonger lane -רחוב הרתכים, הבנתם את הרעיון… Poultry שפירושו עופות כנראה היה מקום בו ניתן היה לקנות עופות. אגב, כהומאז’ לשם הרחוב או בהשפעת פסל הלנסטי – אדווין לויטון (האדריכל המקורי אם לא עקבתם) הציב פסל של ילד משחק עם אווז על הגג.

לנד לא מגיעים בהכרח בשביל אוכל טוב. זאתאומרת, זה לא בית תמחוי ח”ח, אבל למעט ההברקות של קאיה – אי אפשר גם לומר שזה ה-מקום בשביל אוכל בלונדון.
חדר פה יעכב אתכם בכ-500 ליש”ט ללילה, אז אפילו לא היינו חולמים על זה כהמלצה למטייל. הלונדונים בהרכב זה או אחר הצליחו לבקר פה בשבועיים שחלפו פעמיים , ובלי חדר או גישה למועדון, הרגשנו היטב את הסווינג של “לונדון החוגגת” והסיקסטיז. המציאות של הגשם הלונדוני מקבל את פנינו ביציאה (גשם? ביוני? פעמיים?) ואנחנו מודים שלא צריך הרבה יותר מקוויאר ומשהו מבעבע בשביל להנות פעם ב-. טוב אולי גם איזה קאוור ברקע.

	The Ned 27 Poultry thened.com