ממש כמו חוף (דורסט)

בעוד הממלכה הבריטית משתחררת לה אט אט מהגבלות וירוס הקורונה, הלונדונים יוצאים לארבעה ימים במחוז דורסט. שילוב של ים כחול, חופי יורה עתיקים, איזורי יופי טבעי יוצא דופן (AONB), נוף כפרי ואוכל טוב. האם הלונדונים סופסוף שברו את נאחס הגשם בחופשות באנגליה? פוסט ארוך במיוחד.

דורסט הוא מחוז בדרום-מערב אנגליה על גדות תעלת למאנש, המשתרע על פני 2,653 קילומטרים רבועים. הוא ידוע בזכות אתר המורשת העולמית “חוף היורה” (the Jurassic Coast) השוכן בשטחו, ובו ניתן לצפות בתצורות נוף גאולוגיות וכן למצוא מאובנים מתקופה זו. הטיול שלנו התמקד באיזור הדרומי הגובל במערב במחוז דבון, כאשר התמקמנו בבית חווה שהוסב לקוטג’ אירוח, איפשהו בין וויימות’ ועיירת הנופש ליים ריג’ס, בנפה שנקראת Melcombe Regis.

היתרון המובהק בטיול בדורסט היא האפשרות לבקר בסוגי נוף שונים ומגוונים: חופים חוליים שלא יביישו גם את ישראל מול חופי יורה סלעיים ; כמעט מחצית משטח דורסט מוגדר כאמור AONB (Area of Outstanding Natural Beauty) של גבעות מרהיבות אל מול דרכי חווה כפריים. אותו יתרון הופך גם לחיסרון שמנסים להספיק את הכל. המרחבים העצומים הופכים את הנסיעה לאורך החוף מסידמות’ ועד ויימות’ לנסיעה של שעתיים לערך, וזהו רק מחצית המחוז. ניסיון להספיק גם את האי של פורטלנד וחופי דרדל-דור ולאלוורת’ המרהיבים לא יעלו יפה ולכן הסכמנו לשמור אותם לדורסט חלק ב’, במיוחד נוכח המלצה ממקומי שלא להגיע לשם בחודשי הקיץ העמוסים, קורונה או לא.

ההגעה לדורסט ארכה כארבע שעות, כאשר נסענו על ה-A303, מאיטים רק כדי לצלם את סטונהנג’ מימין, ועוד עצירה מהירה לסטארבקס באותו כביש. אגב, אם יש משהו שלמדנו פה, זה שדורסט הוא גם המחוז הבלתי רשמי של סטארבקס, לא עוד קפה מקומי לא מוכר כמו בקוטסוולד – בדורסט יש דרייב ת’רו של הנוזל החום מסיאטל, בכל צומת גדולה. כבר בדרך הגישה לפארם-האוס שלנו היה ברור שדרכי הכפר הצרות של דורסט שונות מאלו שהכרנו בקוטסוולדס ואפילו בקורנוול: בדורסט הנהיגה קשה יותר, עם צמחייה עבה שמקשה מאד על עבירות הרכב והראות, וכשנוסעים בשיירה, כל טרקטור או וואן (או סמי טריילר כפי שגילינו בהמשך) עשויים להוות מכשול אמיתי.
זה המקום להסביר שאת החופשה הזו הזמנו ברגע האחרון עם חברים טובים שהצטרפו, ולכן לא מדובר רק על הלונדונים, אלא עוד זוג של לונדונים ישראלים עם שלושה לונדוניסטים קטנים משלהם, ככה שהיינו חבורה מכובדת של שלוש לונדוניות בגילאים 6 ו-8, לונדוני בן 5, לונדוני בן 3, לונדונינית בת שנה וחצי וכלבלבת פודל-טוי חמודה העונה לשם דייזי. מספיק להעלות את לחץ הדם גם לאנשים רגועים ביותר.
ב-Felicity Farm Shop, שהיא נקודת הצטיידות מקומית שכזו, אנו מעמיסים תוצרת מקומית, וגלידת Baboo דורסייטית מצויינת, וממשיכים לנו בדרכים, כדי לא לבזבז את היום הראשון.

Lyme Regis היא עיירת חוף ססגונית. הרחוב הראשי יורד מהגנים ועד לחוף, שהוא לא סלעי לחלוטין אבל גם רחוק מהחול של חופי תל אביב הנכספים. על החוף עצמו יש טיילת ארוכה שתזכיר לכם את הטיילת באילת, אך כמובן שתוכלו למצוא פה את “הסיגנצ’ר” של חופי אנגליה: צריפי העץ הצבעוניים – מעין חדרונים כאלה שיכולים להכיל מעט ציוד ומיטה נמצאים להם ממש על החוף.
איך שאנחנו נכנסים לרחוב הראשי (הפקוק באופן תמידי יש לומר) אנו נתקלים ב’מכירת מאובנים’ כרמז לבאות. ואכן, מרכז העיירה, מעבר להיותה מיקומו היחיד של סופר Tesco הקרוב לפארם-האוס שלנו, עמוסה בחנויות מזכרות וביניהן גם חנויות לממכר מאובנים. ועם בעומס עסקינן – הרי שמעטים האנשים פה שממלאים אחרי הוראות הריחוק החברתי, כאילו הקורונה היא בעיה של שארית המדינה ולא של עיירת הנופש ליים ריג’ס.
מאחר שאנחנו לא מעוניינים להיות חלק מהסטטיסטיקה של “גל שני” הסתפקנו בהליכה מדודה לאורך החוף, שישה ילדים וכלכלבה נספרו בחזור, לא משנה באילו מכוניות, ואנו חוזרים לנו לפארם-האוס לערב יום א’, בו נשב על בירה קרה מקומית ואוכל ביתי.

“חוף היורה” – Jurassic Coast הוא אתר מורשת עולמית, והוא מתחיל במערב ב-Hive Beach ומשתרע עד העיר Exmouth במזרח – יותר מ-150 ק”מ. עם מזג אוויר סביר, אמנם לא חם במיוחד, אנו מגיעים לחוף החולי שמזכיר במידה את האדמה החומה של חוף הצוק בתל אביב, ויוצאים למסע הראשון שלנו בעקבות המאובנים. הילדים “האנגלים” משחקים בחול הקריר, ואילו המבוגרים מחליטים שחרף ארוחת הבוקר הגדולה, אנחנו לא יכולים לוותר על מקום לצהריים מוקדמים ב-Hive Beach Cafe שאפילו הטיימס הפלצני הכריז כ-“סופר טרנדי” בקיץ 2020.
המלצרים החביבים הבינו מיד עם מי יש להם עסק והרחיקו אותנו לפינה השוממת של המסעדה, אולם זו התמלאה די מהר. כך, בצהריי היום החבורה זונחת את החיפושים וחפירת התעלות בחול ויושבת על ארוחת דגים ולובסטר.

אחרי ארוחה דשנה, אין כמו מסע רכבים של כארבעים דקות לוויימות’, שהיא העיר “הגדולה” הקרובה ביותר לכאן חוץ מדורצ’סטר. חשוב לציין שכדאי לא לסמוך על ה-GPS של הרכב, ולהצטייד במפה או להיוועץ ב-Google Maps שכן איזור החוף הסלעי קורץ מאד לנסיעה של שני רכבי השטח, אבל לעיתים אין באמת מעבר רכבים – ואז צריך לחזור כעשר דקות בדרכים הצרות (קרה יותר מפעם אחת).
מהנסיעה ניתן לראות את “הספיט” של Chesil Beach שזוהי לשון חוף הנמתחת עד האי Portland, ולמעשה נפרדת בחלקה מהיבשת עם מים משני צידיה.

Weymouth היא עיירת חוף גדולה במונחים מקומיים (כ-52,000 איש), כאשר חלק מהחוף שלה נספח לרצועת ‘חוף היורה’. לעיירה חלק נכבד בהיסטוריה האנגלית: הנרי השמיני בנה בה ביצורים להגנה ממתקפה ימית, וכן היא שיחקה תפקיד מפתח ב-Crabchurch Conspiracy – הניסיון של המלוכניים לכבוש את ערי הנמל האיזוריות בשם צ’ארלס ה-I, במלחמת האזרחים האנגלית הראשונה.
חנינו את הרכבים ליד המעגן המכובד של העיירה, בו ניתן לתצפת על יאכטות וסירות פאר, מקום בו נערכו רוב תחרויות השייט של אולימפיאדת לונדון 2012. מכאן, המשכנו ברגל לכיוון החוף. העיירה ססגונית ויש בה חוף חולי זהוב בדיוק כמו שהלונדונים אוהבים. הילדים שיחקו בחול בעוד ש-3/4 מהמבוגרים הלכו לחפש את הקפה הטוב ביותר של ויימות’, בבית קפה קטן שנקרא 1652 (עם קטורת וכמה ברנשים מוזרים – Quirky באנגלית צחה). הסמטאות הקטנות של העיירה מקשרות בין הנמל לבין החוף, וכן יש מיצג של בניית דמויות מחול ואטרקציות חביבות לילדים כמו רכיבה על חמורים (שנדחתה ע”י הזאטוטים ברוב קולות) וקרוסלה כמו של פעם.

אנו חוזרים מויימות’ עם עצירה נוספת להצטיידות בתוצרת מקומית, בחנות חווה מנומנמת הנמצאת בדרכי הכפר הצדדיות. אולם, לאור העובדה שאכלנו לא מעט היום, כולם מכרסמים גבינות וירקות טריים מגידול מקומי, ומוותרים על ארוחת ערב מסודרת. הילדים מעייפים את עצמם לדעת, ואילו המבוגרים מסיימים את היום מול האח, בצליית מרשמלו.

הלונדוני לקח על עצמו לתכנן את המסלול של היום השלישי, כשהוא נחוש לשנות את הנוף הימי בקצת ירוק. Blackdown Hills – שטח המוכרז AONB, הוא אוסף של גבעות על רמה המשתרעת על פני 370 קמ”ר בין סומרסט לדבון (Devon). באיזור יש ביצורים לא מעטים מתקופת הברזל. ניסיון נואש למצוא את ה-Hill Fort של Membury Castle לא עלה יפה, שאפילו הדיסקברי לא מצליחה לטפס את העלייה החדה אליה. יש לציין שאתרי Hill Fort הם ביצורים טבעיים שנשארו מתקופות קדומות ולא טירות, כפי שגילינו בדרך הקשה.
מבחינה אקולוגית הגבעות מרכיבות 16 אתרים בעלי עניין מדעי מיוחד (SSSIs – Sites of Special Sceintific Interest) ויש פה זנים מגוונים של פרפרים, ינשופים (אחד אף נצפה), ציפורים נוספות, לטאות, עטלפים וצמחייה ייחודית.
הרונדל בגבעות מביא אותנו למסלול הליכה קצר אך תלול ל-Hill Fort של Dumpdon, אתר מורשת של ה-National Trust המספק נופים מרהיבים לשאר האיזור. מסלול ההליכה מצליח להרטיב לכולם את הרגליים ומוביל להרבה תלונות מצד הקטנים – וסירוב מוחלט לדרוך על גללי עזי גבעות שממלאים את המסלול. אבל כאמור, הנוף שווה את הטרוניות מחרישות האוזניים, ואחרי יומיים של אכילה ונהיגה – נחמד היה לחלץ את העצמות. חזרה לנהיגה. ואכילה.

מפה, נהיגה דרומית ל-Sidmouth, עיירת חוף בדרום נפת דבון, שחופיה משקיפים על התעלה האנגלית (שאנו מכירים כתעלת למאנש). מרבית חברי הקבוצה מסתפקים בהליכה על הטיילת הרחבה ואכילת גלידה מקומית (פיקס יומי שהחלטנו לא להילחם בו) ואילו הלונדוני מצליח למצוא לעצמו פסטי קורני (מאפה ממולא בשר וירקות) להרגעת הקיבה.
Sidmouth עצמה התפתחה לעיירה מכפר דייגים קטן, ויושבת על הנהר Sid (מכאן מקור השם). היא מפורסמת בהיותה אתר הנופש האחרון של המלך ג’ור’ג’ ה-III (הידוע בטירופו) שביקר פה לשלושה שבועות עם אשתו ובניו, כולל התינוקת – נכדתו הקטנה וויקטוריה, ב-1819.

אל הפיצרייה Chariots of Fire, כשם היצירה הקלאסית הידועה, הגענו בחמש בערב אל מול שמש שמתחילה לשקוע לה. העסק הקטן, שיש לו משאית אוכל ותנור עץ, מיקם את עצמו על החוף של Seatown (לא להתבלבל עם Seaton) בתקופת הלוק-דאון, ומוכר פיצות לפי הזמנה בפייסבוק מסנג’ר, או במקום. הלונדונית היתה זו שהובילה אותנו לפה, לאחר כשעה נסיעה.
מדובר באחד החופים היפים והקטנים שביקרנו בהם, עם מגרש עפר לחנייה, וגשר חבלים שעובר מעל לערוץ מים קטנטן, אותו ניתן לעבור גם בקפיצה (כפי שנוכחנו לדעת), אך לא שאתה מחזיק פודל קטנטן ביד. אומנם הרוח הצליפה בנו, אבל לקטנים לא איכפת, והם התחילו לחפור במרץ בחוף האבנים (שהופך חולי ליד קו המים). את חמש הפיצות שהזמנו במסנג’ר בשביל ארוחת שבת וקידוש יום שישי, הוחלט לאכול במקום עם תוספת של בירה ורוזה שנמכרים מקיוסק של ה-Anchor Inn, פונדק/מסעדה מומלץ שנצטרך לנסות בהדמנות הבאה.

היום השלישי היה מעייף במיוחד אבל הספקנו לחרוש את כל דבון המזרחית, רצועת החוף הדרומית ולפגוש בסיטאון – הכפר היפהפה. קבלת שבת ושוב קצת מרשמלו צלויים על האח, ואנו מכינים את עצמנו נפשית לעזוב את דורסט ביום למחרת.

במקור, הטיול שלנו לדורסט היה אמור להימשך עד יום ראשון, אולם הנסיבות השתנו והפארם-האוס לא היה זמין לעוד לילה. מה שנקרא ‘כל עכבה לטובה’ מאחר שסופה מתקרבת לה לאיזור בצעדי ענק. אלמלא היתה לנו הזמנה לחוות הסיידר Dorset Nectar, כנראה שהיינו כבר בדרך הביתה, אולם החלטנו שקצת גשם לא יעצור אותנו – ולאחר שהחזרנו את הבית למצבו המקורי – המשכנו לאתר את מטע עצי התפוח האורגני, הנמצא חצי שעה צפונה ממיקומנו.

Dorset Nectar היא חווה משפחתית המתמחה במטע תפוחים ומבשלת סיידר אלכוהולי, שכידוע באנגליה מאד מקובל לשתות כמקבילה של בירה בפאבים ובארים.
שאוליבר ופני סטון (שהיו פסלים) חיפשו דרך לצלוח את המשבר הכלכלי של אותן שנים, הם החליטו להסב את החווה המשפחתית שלהם בדורסט לחוות סיידר מסחרית, וסחפו איתם את כל בני המשפחה שהחלו לגדל בעצמם את התפוחים ולהתנסות בטעמי סיידר שונים.
ב-2007 הם החלו לגדל גם דבורים שיעזרו בתהליך האבקה, וב-2008 הפיקו לראשונה מיץ בכמות מסחרית קטנה של 1,000 ליטר (כ-2,000 בקבוקים בלבד). הסיידר האורגני הראשון של החווה הוצג ב-2010 ועד 2012 הם הצטיידו בכ-40 מיכלים.
במרוצת העשור העסק המשפחתי התפתח, Old Harry Rocks Vintage Dry זכה בפרס the British Champion Organic Cider Cup ואילו הסיידר מסדרת Top O the Hill ו-Medium Organic Cider זכו בפרסים אף הם.
בטעימות שעשינו במטע, ניתן בהחלט לעמוד על ההבדלים בין “Harry” המריר והפחות תוסס לבין ה-“Medium” שתוסס מאד ומתקתק, ואפילו הילדים שקיבלו מיץ תפוחים בתחילת הסיור, טעמו איתנו חלק מהסיידרים (אל תגלו לאף אחד). בשנים האחרונות החווה החלה לייצר טעמים ייחודיים יותר כמו סיידר תפוח ופרח האלדר, Big Berry raspberry cider שגם אותם טעמנו.
הסיור ב-Dorset Nectar Cider ארך כשעה וחצי, ועולה £10 למבוגר (ילדים חינם) כאשר הקטנים, חרף מזג האוויר ההפכפך, נהנו לרוץ במטע הרטוב ולשחק במשחקים של ילדים בריטיים שאנחנו לא כ”כ מכירים. בעלת המקום מעבירה את הסיור בעצמה, ומרבית הנוכחים אף חבשו מסיכות פנים. הצלחנו “לחמוק” מהמקום לפני שהסופה הגיעה – ניצחון בכל החזיתות.

 

 

משחקים במטע התפוחים

 

 

 

קח את החיים תפוחים – תן תפוח

 

 

 

סערה באופק – חופי דורסט

 

 

 

זהירות פרות בדורסט

 

 

 

עיירות חוף מרהיבות – ביי דורסט