לונדון עם הילדים

הביקור של האחיינית ושל אמא שלו, לרגל טיול בת מצווה (!), טרף את הקלפים. במשך שבועות רבים אימצנו את השכל וחשבנו מהן כל האטרקציות שאפשר לעשות עם ילדים בלונדון. מסתבר שלא מעט, אבל כיאה לבירת הקפיטליזם האנגלית – כל אטרקציה שכזו תעלה לכם הרבה לירות שטרלינג או ארץ ישראליות. מזל שיש את הסבתא.

במהלך חמשת ימי הכיף, האחיינית קיבלה טעימה מכל מה שיש ללונדון להציע: חנויות (בעיקר חנויות), שווקים (למרות שביקשה לברוח באמצע המולת נוטינג היל של שבת בבוקר), פארקים, אתרי בילויים החל בארמונות עם חיילים צועדים בכובעי פרווה וכלה בבובות שעווה, ואפילו שני מחזות זמר.

הוא לקח אותה לאטרקציות של הילדים, ומ-א-ד התאכזב שלא הסכימה ללכת איתו ללונדון דנג’ן, האטרקציה היחידה בלונדון שהוא באמת רצה לראות. היא לעומת זאת, התמקדה בביקור בחנויות הווסט אנד, ובכלל פעילויות שיותר מתאימות ל”ליידי” בת 12 כמו מפגש פסגה בליברטי ל-Afternoon Tea, צפייה בחילופי המשמרות בארמון המלכה ואפילו טיול משותף עם הסבתא – לאחר שהוא הסכים לתת לה פס של כמה שעות מהבישולים – באוטובוס הפתוח ברחבי לונדון.

Madame Tussauds – מוזיאון השעווה

ביקור במוזיאון השעווה הוא מעין תחנת חובה לונדונית עבור בני העשרה ומטה, בערך כמו ביקור במגדל אייפל עבור תייר בפריז. טוב לא הייתה לנו אנלוגיה טובה, אבל למרות שמדובר באטרקציה ידועה, תתפלאו לשמוע ששנינו לא היינו במדאם טוסו בלונדון, בערך מגיל הבר/ת מצווה שלנו…
הוא התנדב, ופינה את השעתיים הקרובות לה ולאמו, ללכת וליהנות מהתערוכה של דייויד הוקני, עליה כבר סיפרנו.
אמנם אין יותר מדי מה להרחיב על מוזיאון השעווה – חבורה של בני טיפש עשרה מצטלמים עם כל מה שקשור ל”דמדומים” ול”הארי פוטר” היא חוויה שמדברת בעד עצמה. למרות זאת הוא די נהנה, אפילו קצת יותר מהילדה – רק חבל שכל פעם שביקש להצטלם עם אושיה כמו קנדי או אודרי הפבורן, היא הזכירה לו כמה הוא זקן, עיקמה את הפה ורק אז לחצה על לחצן המצלמה…
לצערו האחיינית הודיעה “שאין שום סיכוי שאני נכנסת לשם” – כאשר הגיעו לחדר ה-SCREAM במרתף הזוועות – מעין גרסה מקומית של מדאם טוסו ללונדון דנג’ן. האטרקציה שנקראת London Spirit, בה יושבים במתקן דמוי מונית לונדונית ונוסעים לאורך ההיסטוריה של הבירה אנגלית הייתה אף היא די מהנה (עבורו). ושניהם הסכימו שהסרט ב-4 מימדים של הסוף היה הדבר המצחיק בכל הביקור.

דבר אחד בנוגע למוזיאון השעווה: מומלץ להזמין כרטיסים מראש! התורים למדאם טוסו מזכירים במקצת את התור ללחם במוסקבה האדומה, רק שבמֲקום מסכנות המאופיינת בשקט מדכא תמצאו ילדים קטנים צרחניים ושלל שפות אירופאיות גרוניות. בחורף – יש להניח שהקור אף הוא תורם לא מעט לחוויה המפוקפקת. אגב, יש אפילו כרטיסים משולבים עם האטרקציות האחרות של העיר, מזמינים מראש למשבצת של חצי שעה ונכנסים בלי תור. תענוג.

ממדאם טוסו פגשנו את הבנות בווסט אנד – והלכנו להנות מארבעים דקות המתנה בדרך לסטייק בל’אנטרקוט. הסניף המבוקש של מרליבון.  גם על זה כבר סיפרנו, באחד מהביקורים שלנו בסיטי.

The London Eye

זה נכון שהלונדון Eye הוא בעצם גלגל ענק גדול במיוחד, אולם לאור גובהו המרשים – 135 מ’ – והעובדה שהוא מאפשר נוף פנורמי לא נורמלי של הבירה הבריטית, הוא לקח את האחיינית גם לשם.
הבעיה בלונדון Eye כמו מרבית האטרקציות הלונדוניות, היא התור. למעשה, אם כמונו אתם מקמצים על Fast Track שיעביר אתכם מבלי להמתין – הרי שצפויים לכם מינימום של עשר דקות תור לאיסוף כרטיסים (או יותר אם לא קניתם אותם מראש)  ועוד כרבע שעה המתנה בתור לגלגל עצמו.
השהייה בגלגל נחמדה אם מתגברים על העובדה שאתם תקועים בין שמיים לארץ עם עוד כתריסר תיירים, מרביתם “חמושים” בילדים קטנים צווחניים. מסכי המגע (פרסומות בוטות לטאבלט של סמסונג) מספקים הסברים ממצים על הבניינים שרואים, ואחרי רבע שעה שמגיעים לטופ – זה די נמאס.
יכול להיות שאם לוקחים את ה-Champagne experience שכולל כניסה ללא תור ושמפניה, החוויה מתעצמת. למרות שבמחשבה שנייה – אולי עדיף התא הפרטי (כ-400 ליש”ט – לבעלי אמצעים בלתי מוגבלים בלבד, ככל הנראה…)

סיימנו עם ה-London Eye לאחר סך כולל של כשעה (האחיינית אפילו ביקשה לוותר על הסרט ב-4 מימדים שמציג שם ליד קופות הכרטיסים), ומיהרנו למצוא את הסניף הקרוב של KFC ולהשביע את רעבנו (הרפתקה בפני עצמה) … המלצה: אלא אם כן אתם ממש פריקים של נוף וגלגלי ענק, אפשר לוותר.

 

טיול באוטובס הפתוח של לונדון 

אחרי יום ראשון של שוטטות איטית ברחוב אוקספורד ובפארקים הלונדונים (Regent Park, Hyde Park) התעוררו הבנות לבוקר עמוס שכולו תיירות. את האוטובוס הפתוח של לונדון ניתן לקחת במספר מוקדים ברחבי העיר, כאשר כרטיס מאפשר לעלות ולרדת בכל אחד מקווי האוטובוס שפעילים משעות הבוקר המוקדמות ועד חצות.
כדאי מאד לתכנן את הזמן, האוטובוסים מגיעים יחסית בתדירות גבוהה, אבל לוקח להם זמן להגיע ממקום למקום ואם רוצים להספיק לחילופי משמרות בבקינגהאם (כמונו למשל), תכנון לקוי של הזמנים (כמונו למשל) יגרום לכך שתצטרכו לרדת בתחנה אחרת ולרוץ ברחבי העיר בכדי להספיק בזמן (כמונו כבר אמרנו?)… המלצה- כדאי גם לבוא קצת קודם ולתפוס מקום קרוב לשערים – במיוחד אם רוצים שילדה בת שתיים עשרה תצליח לראות משהו מעבר לקודקודי כובעי הפרווה מעל ים של תיירים ולהבטיח זוית צילום אופטימלית (דווקא הצלחנו להתמקם  מקדימה, בכל זאת ישראלים…).

האוטובוס עובר דרך כל האתרים החיוניים: Tower of London, ביג בן וכיו”ב. הקו הצהוב מכסה את “הסיטי”; הקו האדום גם כן אך ממשיך בלולאה צפונית לאורך רחוב ריג’נט (עם עצירה במוקד שריפת המזומנים שנקראת חנות הצעצועים Hamley’s – הם לא יוותרו לכם על זה, אזהרה מראש) עד מדאם טוסו; הקו הכחול מכסה את מערב העיר כולל עצירות במוזיאונים שבאיזור קנסינגטון (Natural History גם יכול להיות נחמד לילדים – אבל כלת השמחה לא הביעה עניין, וארמון קנסינגטון של ליידי די ז”ל שנפתח לאחרונה מחדש למבקרים). בשוליים עוד שני קווים קצרים שמחברים בין תחנות בעיקר.

הבנות שהתעייפו אחרי כשעה באוטובוס ירדו להתרענן בקובנט גרדן עם עצירה חיונית ב-Ben’s Cookies – רשת העוגיות המ-ע-ו-ל-ה (חביבה עליו במיוחד), עם סניף קטן גם ברחוב אוקספורד. כדי להבטיח שלום בית – נקנו עוגיות Dark Chocolade Chunk גם עבורו, ולאחר שהצטיידו ב-Mini Cupcakes מעוצבות מהחנות שליד עבורן, וספגו קצת אוירת רחוב ברחבה הססגונית, המשיכו במסע באוטובוס התיירים האדום.

לינק לאתר של האוטובוס הפתוח (ניתן לרכוש כרטיסים מראש אבל באמת אין צורך): http://www.theoriginaltour.com/

Afternoon Tea ב-Liberty 

את הסיור המלכותי חתמו הבנות ב- Afternoon Tea לאחר שמפגש שכזה הובטח לליידי הקטנה עוד בישראל (על חשבון הלונדון דנג’ן כאמור לצערו). ליברטי, כלבו מסוגנן אוף רחוב ריג’נט,  מספק את התפאורה המושלמת לתה של אחר הצהריים, ובניגוד למלונות היוקרה (כמו קלרידג’ס) גם לא תצטרכו למשכן את הבית עבור החוויה.
למפגש בבית הקפה הקטן בלב הקומה השנייה של המבנה המפואר הצטרפה גם בת הדודה של הסבתא, שבדיוק הגיעה לביקור מארצות הברית. הר שלושת הצלחות שמגיע יחד עם תה בקומקום כסף, כמיטב המסורת, כולל מבחר של סנדוויצ’וני אצבע בקומה התחתונה (סלמון, מלפפון, סלט ביצים ואפשר לבקש בלי האם); סקונס פריכים עם ריבת תות וקרד (ממרח שמנת מסורתי) בקומת הביניים; ומקרונים, קאפ קייקס ושלל מאפים בקומה העליונה.
הבנות מתות על זה. לא משנה באיזה גיל. חוויה מושלמת שרק ביקור של הנסיך הארי בכבודו ובעצמו היה מעצים את גודלה.

לסיכום: יש הרבה מה לעשות בלונדון עם ילדים, בפוסט הזה נגענו בקצה הקרחון (ובעיקר במה שעניין את כלת השמחה). בשביל שפיות הדעת של ההורים או המבוגרים המלווים צריך לדעת לברור את המוץ מן התבן. הילדה נהנתה (לא הפסיקה לצחקחק ולדלג), המבוגרים שרדו ואף נהנו מדי פעם.