פוסט אורח מאת דורון צפריראושיית התיאטרון דורון צפריר מסכם 21 יום באי הבריטי, גדושים ב-24 הצגות, 2 מופעי רוק, לייק דיסריקט,
הרבה בירה (מסתבר שהבחור יודע לשתות) ומשחק כדורגל מהליגה השלישית.
מורה נבוכים לכל ההצגות שיש עכשיו בלונדון, בין אם בווסט אנד או בפרינג’.
לגזור ולשמור!
הייתי באנגליה 21 יום. זוגתי הנדיבה (או ה”מיסיס” כפי שיגיד האנגלי) מסכימה בנדיבותה, באדיבותה, ובאהבתה להיפרד ממני לזמן אנגלי. כל שנה אני עושה זאת ועכשיו כשאני מנהל את הקבוצה בפייסבוק : “לונדון ובריטניה למתקדמים” ,יש עלי גם אחריות!
הקבוצה התחילה מתריסר אנשי תיאטרון שנוסעים רבות לבריטניה וכעת יש בה כמעט 6000 איש ואשה. במלים- ששת אלפים-.כבוד ! במסגרת מדיניותי להספיק הכל ו- הרבה, כי מחר… מי יודע מה יהיה…זה מה שעשיתי, ולא הספקתי כלום. אז ככה. נתחיל:
ראיתי ‘רק’ 24 הצגות (על כך בהמשך);
2 מופעי רוק: אליס קופר והסטרנגלז מופע חי, והרולינג סטונז במופע בהוואנה קובה על המסך באולם רוק, באוירה קובנית, יענו גיג;
מסעדה מצויינת; פעמיים ים; ארוחה בגסטרו פאב נהדר The Three Cranes – השף יהודי, האוכל לא…;
שייט באגם בלייק דיסטריקט;
משחק כדורגל בליגה השלישית בין סנדרלנד למעצמת ווייקומב וונדררז;
12 תחנות רכבת;
5 עיירות קטנות ומתוקות : Southend On Sea, Stratford-upon-Avon, Keswick שבמחוז האגמים, Penrith ו- High Wycombe.
סרט ישראלי בבכורה אנגלית: “ימים נוראים” בעברית, ו-“הסתה” (Incitement) באנגלית, איזה הבדל בין השמות! 22 ויכוחים פוליטיים בעקבות הסרט;
בין לבין פגישות עם אנגלים, פגישות עם ישראלים, 27 כוסות יין, 62 בירות בגודל האף אה פיינט;
ו- 42 פיינטים. כאן הגודל כן קובע;
הקבוצה התחילה מתריסר אנשי תיאטרון שנוסעים רבות לבריטניה וכעת יש בה כמעט 6000 איש ואשה. במלים- ששת אלפים-.כבוד ! במסגרת מדיניותי להספיק הכל ו- הרבה, כי מחר… מי יודע מה יהיה…זה מה שעשיתי, ולא הספקתי כלום. אז ככה. נתחיל:
ראיתי ‘רק’ 24 הצגות (על כך בהמשך);
2 מופעי רוק: אליס קופר והסטרנגלז מופע חי, והרולינג סטונז במופע בהוואנה קובה על המסך באולם רוק, באוירה קובנית, יענו גיג;
מסעדה מצויינת; פעמיים ים; ארוחה בגסטרו פאב נהדר The Three Cranes – השף יהודי, האוכל לא…;
שייט באגם בלייק דיסטריקט;
משחק כדורגל בליגה השלישית בין סנדרלנד למעצמת ווייקומב וונדררז;
12 תחנות רכבת;
5 עיירות קטנות ומתוקות : Southend On Sea, Stratford-upon-Avon, Keswick שבמחוז האגמים, Penrith ו- High Wycombe.
סרט ישראלי בבכורה אנגלית: “ימים נוראים” בעברית, ו-“הסתה” (Incitement) באנגלית, איזה הבדל בין השמות! 22 ויכוחים פוליטיים בעקבות הסרט;
בין לבין פגישות עם אנגלים, פגישות עם ישראלים, 27 כוסות יין, 62 בירות בגודל האף אה פיינט;
ו- 42 פיינטים. כאן הגודל כן קובע;
דורון צפריר מול אליס קופר
1 סיור של London Walks בעקבות הרוק אנד רול בלונדון. המדריך אדם נדהם לשמוע שנאסרה הופעת הביטלס בישראל בגלל החשש שישחיתו את הנוער. אז לא היה יונתן אגסי בתל אביב. מבינים אותי? לא היה אז גנב עברי אפילו.
לא הספקתי –רחמנא ליצלן- הצגות שרציתי : Six , מלצרית, הארי פוטר, Lungs עם מאט סמית, איאן מקקלן על הבמה לבד, הופעה של מייק סנשז במועדון מאה (100 Club), מופע מחווה לדיויד בואי, מחזמר חדש מבית היוצר של הרויאל שקספיר קומפני בשם “הילד בשמלה”, כתב מרק רייבנהיל (שופינג אנד פאקינג) לפי ספר של דיויד ויליאמס (Little Britain) עם מוזיקה של רובי ויליאמס!
תערוכות של רמברנט, הוגארת, מוזאון העפרון בקיזיק Keswick ומעגל האבנים בקיזיק ( כמו סטונהנג’ רק פחות תיירים…), והדבר הכי רציני שהחמצתי ? הצגה בשם :”כל מה שאני רואה אני בולעת” (Everything I See I Swallow) בפסטיבל הפרינג’ של אדינבורו.
נשאר לכם כוח לשטויות שלי? אז מה בכ”ז עשיתי:
לא הספקתי –רחמנא ליצלן- הצגות שרציתי : Six , מלצרית, הארי פוטר, Lungs עם מאט סמית, איאן מקקלן על הבמה לבד, הופעה של מייק סנשז במועדון מאה (100 Club), מופע מחווה לדיויד בואי, מחזמר חדש מבית היוצר של הרויאל שקספיר קומפני בשם “הילד בשמלה”, כתב מרק רייבנהיל (שופינג אנד פאקינג) לפי ספר של דיויד ויליאמס (Little Britain) עם מוזיקה של רובי ויליאמס!
תערוכות של רמברנט, הוגארת, מוזאון העפרון בקיזיק Keswick ומעגל האבנים בקיזיק ( כמו סטונהנג’ רק פחות תיירים…), והדבר הכי רציני שהחמצתי ? הצגה בשם :”כל מה שאני רואה אני בולעת” (Everything I See I Swallow) בפסטיבל הפרינג’ של אדינבורו.
נשאר לכם כוח לשטויות שלי? אז מה בכ”ז עשיתי:
Everything I see I Swallow
בווסט אנד ב-National Theatre: שיחה עם פיטר ברוק האיש והאגדה. חוויה עצומה לאנשי תיאטרון. מאושר שזכיתי. אתם לא תספיקו. האיש כמעט בן מאה. שם גם נתקלתי באשה שעוררה התרגשות בקהל: השחקנית בת המאה גם היא, ידידתו של פיטר ברוק, ששמה בלאנש מארווין , היא יצאה עם מרלון בראנדו, פגשה רבות את טנסי ויליאמס ואף היתה ההשראה שלו לבלאנש דיבואה ב”חשמלית ושמה תשוקה”.
הצגה: פיטר גינט – National Theatre: Peter Gynt עיבוד של המחזאי דיויד הייר לפר גינט של איבסן. קלאסיקה בעיבוד מאוד מודרני עם ג’ינס וסלולרי, נגיעות פנטסיה ואבסורד בעיקר בתפאורה הנפלאה עם אלמנטים של חלום. לרוץ.
הצגה: “קטבי קוטב” –National Theatre: The Antipodes. הדבר הכי משעמם שראיתי בכל חיי עלי במות . וראיתי הרבה. ששה אנשים יושבים ליד שולחן בעבודה ומדברים שעתיים בלי הפסקה. משעמם מוות. הקהל סביבי נרדם. אנחנו לא יודעים מה מקום העבודה ומי מנהל אותם כי הוא רק נשמע מקוטע ולא נראה אפילו. הם מספרים סיפורים אישיים בעיקר על חייהם ומתייחסים לעצמם כאחרוני מספרי הסיפורים בעולם. מזכיר את תהילה של עגנון שפחדה להוציא את ימיה שמא תבזבזם במילותיה. הקהל סביבי נחר בקול.
הצגה: יום במוות של ג’ו אג – London Theatre: A Day in the Death of Joe Egg. הצגת מופת. יצירת אמנות מרטיטה ומרגשת. מחזה כבן 30 של פיטר ניקולס על הורים המתמודדים בהומור עם גידול בתם הנכה. הצגה קורעת לב ומהפכת בטן. בכיתי.
הצגה : מפיסטו. Gate Theatre : Mephisto – A Rhapsody. אוף ווסט אנד. עיבוד צרפתי לספרו של קלאוס מאן. על תפקידו של האמן-השחקן בחברה בה הוא חי, ועד כמה ניתן להתכופף ולהתקרנף כשהפשיזם והגזענות מלבלבים מסביב. הפקה מצוינת בכיכובו של ליאו ביל. הלוואי ויעבירוה לווסט אנד.
דורון מוצא את תיאטרון הגייט
הצגה: מלך ארמון הגיהינום – Hampstead Theatre: THE KING OF HELL’S PALACE.: הצגה סינית/אנגלית לא מעניינת. משעמממת. הענין היחיד בה היה בכך שניתנת לנו הזדמנות להציץ אל סין שאיננו מכירים בשנת 1980. אוף ווסט אנד בתיאטרון המפסטד השכונה הצפונית והציורית.
הצגה: מותו של סוכן – Piccadilly Theatre: Death of a Salesman : המחזה הקלאסי של ארתור מילר בשחור. קאסט שכולו שחורי עור. תיאטרון שמרני בכל עוצמתו. במיטבו. יצירת מופת, עם תפאורה מוצנחת מהשמיים באופן מרהיב. בכיתי פשוט מיררתי בבכי כשפיטר אותו המעסיק הלבן ושלח אותו לאבדון.
קומדיה: האיש בחליפה הלבנה – Wyndham’s Theatre: The Man in the White Suit: עיבוד לסרט בשם דומה מהפיפטיז עם אלק גינס. בתפקיד הראשי עושה תפקיד נהדר ומלא חן סטיבן מאנגן .מצחיק מאוד אבל העסק ללא ערך קאלורי. יירד במהרה לדעתי. דחוף לייבא לישראל עם דרור קרן.
קומדיה: נוייזס אוף – Garrick Theatre: Noises Off: אהוד מנור תרגם את זה ל:”קולי קולות קלים”. על אחורי הקלעים ומה שביניהם. קומדיה של דלתות מסתובבות שהפעם חורקות מעט.. לא מצחיק, יותר מדי זיעה…
מחזמר: באו מרחוק – Phoenix Theatre: Come From Away: מחזמר על ארועי ספטמבר 11. זכה בפרסים רבים. חדש בווסט אנד בלי תאריך תפוגה. הצלחה מובטחת לשנים. שירים סוחפים, קאסט נפלא, ביצועים מלאי אנרגיה וסיפור טוב על אנושיות אהבה ונדיבות בעת מלחמה. מכירים מישראל נכון ?
הצגת יחיד: סינטרה קשוח – Wilton’s Music Hall: Sinatra Row: שירים של האיש בעל קול הקטיפה. ריצארד שילטון, אנגלי מוולברהמפטון בהצגת יחיד שהיא בעצם קאברים של סינטרה. רכילות על האיש. והכל עם “תכירו את החבר הכי טוב שלי: שמו ג’ק דניאלס”. אבל העיקר הוא האולם שבו מתרחשת ההצגה. אולם ווילטון מיוזיק הול. האולם מפורסם שהוא – כך כתוב – האולם הכי ותיק שפעיל באי הבריטי. מקום מרהיב, גם אקוסטית וגם ארכיטקטונית.
בירה בווילטונ’ס מיוזיק הול
הצגה: באולם הרויאל קורט (Royal Court) הצגה בשם המוזר “ההיסטוריה של המים במזרח התיכון” – A History of Water in the Middle East: יוצרת מצריה בשם סברינה מחפוז שגדלה הן על גדות התמזה והן על גדות הנילוס, בנתה תיאוריה – לדעתי מפוקפקת – שההיסטוריה של המים היא הבסיס לכל מה שקרה באלפי השנים האחרונות במזרח התיכון. בעצם זו הרצאה עם מוזיקה ערבית שמאוד ערבה לאוזן האנגלית, אבל אין כאן לא הסטוריה, לא מים, ולא מזרח תיכון. לא חדש ולא ישן וישראל יוצאת רע מאוד בעיקר כגוזלת המים מן הפלסטינים האומללים.
עוד ברויאל קורט, הצגה: על רכס הדב – On Bear Ridge – אמנם משחק בתפקיד הראשי ההוא מנוטינג היל שמתמחה בגילום טיפוסים אקצנטרים, ריס איפנס והא באמת נהדר, אמנם זה התיאטרון הלאומי של וויילס אבל… זה גרוע. זה משעמם, זה מפוטפט. לא להתקרב! שני אנשים לבד על קצה הר, מטוסי מלחמה באויר, הם בעלי המכולת/איטליז שאיש לא נכנס אליה עוד. מונולוגים נישאים לשמיים ולקהל בשלג בקור ובחושך. סבלתי.
קומדית ווסט אנד : “מתבגרים” – Vaudeville Theatre: Groan Ups (הטעות במקור). הייתי מתרגם את זה ל”מתבגרים הא? אוי ואבוי”. קומדיה חדשה מבית היוצר של מיסצ’יפ תיאטר שהביאו את ההצגה שהתחרבשה, ואת קומדיה על שוד בנק. עכשיו הם קצת יותר מעמיקים. מתבגרים מגיל 6 עד גיל 30. מצחיק מאוד מאוד. קומדיה רצינית עשויה היטב מלאה המצאות, וסביר שגם לה אין תאריך תפוגה. לרוץ לראות! לייבא לישראל אם כי בישראל המתבגרים עוברים צבא בנוסף…
מלחמת העולמות מאת ג’ף וויין: Jeff Wayne’s The War of The Worlds, המציג בסיטי של לונדון, ליד Leadenhall market: זה לא בדיוק תיאטרון. אולי סייט ספסיפיק. זה אמנם נראה ומרגיש כמו מלכודת תייירים, וזה אכן מאד תיירותי, אבל…אבל.. תסכית הרדיו שהפחיד את האנושות לפני 80 שנה לובש מימדים של שעתיים בתלת מימד, וזה אדיר. יקר אבל אדיר. חווייתי, מפחיד, מעורר פלצות ואדיר, כבר אמרתי? חויות תלת מימד שטרם ראיתי. עתיד הוירטואל ריאליטי נמצא כאן. אין הבדל בין המציאות למרחב הוירטואלי עוד.יצאתי מתנדנד, אדם אחר, מחפש את המדרגה – ואין…
TWOTW – זה לא בדיוק תיאטרון…
עוד בפרינג’:
Soho Theatre: הופעת סטנד אפ מבוסס על פודקאסט פופולרי בעניני כדורגל. אני מבין כדורגל אנגלי (לא כמו אבי מלר…) אבל האנגלית והמושגים עברו לי מעל הראש. נקודת האור היתה הפתיח – קומיקאית בשם מייזי אדם (Maisie Adam) מעין טום בוי שכזו, אשה מצחיקה נורא שהשכיבה אותי על הרצפה ממש.
פוטבול רמבל – חופרים על כדורגל
עוד ב- Soho Theatre: “תיאטרון חרא” ותאמינו לי שזה שם ההצגה: “תיאטרון חרא – שותים רום עם פליטים”, SH!T THEATRE DRINK RUM WITH EXPATS: מגוללת את קורותיהם של אנגלים שיכורים בפאב היחיד במאלטה, הנתקלים לראשונה בחייהם בפליטים שחצו בסירות רעועות את הים מצפון אפריקה ליבשת הישנה.הצגה חלשה ולא מצחיקה, אבל אהבתי את שתי האנגליות החמודות שבחרו להתעסק בעניני השעה הבוערים.
הצגה: Southwark Playhouse Theatre: Great Expectation by Dickens: תקוות גדולות על פי דיקנס בצוע של התיאטרון הלאומי לנוער. עיבוד מצוין לספר הקלאסי, מוצג על במה יפה.עם אפלוליות של ימי דיקנס. אנגלית דיקנסית ומשחק של צעירים דהיום- ללקק את השפתיים.נהדר.
בשולי השוליים של הפרינג’ הייתי בשתי הצגות בקיזיק שאזור האגמים. (כאמור שם העיירה נכתב Keswick) יש שם תיאטרון על האגם שנקרא – איך לא – תיאטרון על האגם. הנוף מרהיב, המקום מדהים והקהל נפלא. רק מה, ההצגות חלשות מאוד. ראיתי שתיים.” דוד יקר” עיבוד של אלן אייקבורן לדוד ואניה של צ’כוב, שהייתה חלשה ומשעממת והכי עצוב – כמעט חובבנית. השניה היתה “עליתה ונפילתה של קול קטן” – The Rise and Fall of Little Voice. מעין בילי אליוט עם סוף לא טוב. נערה, על הרצף האוטיסטי, בת עניים עם אמא שיכורה, מתגלה כבעלת קול אדיר באמבטיה, אולם הנסיונות לעשות ממנה סיפור הצלחה מניב לא צולחים, והיא בעצב רב חוזרת לשיר באמבטיה. הצגה על גבול החובבנות, רק שנקודת אור – בתפקיד הנערה משחקת שחקנית נהדרת בשם ג’ואאל בראבאן. נפלאה.
לפני ההצגות הרציתי לקבוצת קשישות אנגליות כסופות שיער על עולם התיאטרון בישראל.
לפני ההצגות הרציתי לקבוצת קשישות אנגליות כסופות שיער על עולם התיאטרון בישראל.
ולסיום המלצה לגברים ולנשים. חובבי האי הבריטי. אם רצונכם בחוויה אנגלית נהדרת לכו למשחק כדורגל בליגות הנמוכות. למעשה – רוצו! ראיתי בהיי וויקומב את המקומיים – “ווייקטמב וונדררז” משחקים נגד הקבוצה האהודה עלי (כי הם לוזרים נצחיים) סאנדרלנד שהידרדרה לה לליגה השלישית. זה כדורגל נחות אבל זה כדורגל כמו פעם: זו אווירה, אלו אוהדי אמת, הכסף הוא לא מה שמדבר כאן גם לא זכויות שידור בטלויזיה, אין מסחור, אין עולם מודרני, חוזרים מאה שנים לאחור דרך הכדורגל?
קהל שבוי – דורון צפריר בהרצאה
חוזרים מאה שנה אחורה בכדורגל
דורון צפריר היה חבר באקדמיה הישראלית לתיאטרון וכיהן כאחד השופטים בתחרות פרס הפרינג’ “קיפוד הזהב” בשנים 2009 – 2011. בשנים האחרונות מכהן בוועדת חשיפה בינלאומית של תיאטרון ישראלי לתאטראות בעולם, בוועדת פרס קרן רבינוביץ, ומשחק בהצגות רפרטואריות, פרינג’, טלוויזיה, קולנוע. בנוסף, שיחק בתפקידי אורח בתוכניות ובסדרות טלוויזיה ישראליות רבות, וכן השתתף בפרסומות שונות ששודרו בבתי הקולנוע ובטלוויזיה. הוא שיחק גם במספר רב של הצגות התיאטרון, בינהן: “חולה אהבה בשיכון ג'” בתיאטרון הקאמרי, “כולם היו בני חוץ מנעמי” בתיאטרון בית ליסין, “מלון רנדוו” בתיאטרון הקאמרי ועוד ועוד ועוד.
