May You Live in Interesting Times

הלונדונים בוונציה
“וונציה? עם הילדים? אתם השתגעתם?” אפשר בזאת לתמצת את התגובה שקיבלנו מכל מי שסיפרנו לו על כוונתנו לבלות את ראש השנה בעיר התעלות.
אז בכל זאת, הביאנלה לאומנות מגיעה לה פעם בשנתיים, הלונדונים היו פה בפעם האחרונה לפני שש שנים (כשהלונדונית הקטנה כיום גדולה התבשלה לה בתנור) וכשמצליחים סוף סוף להזמין טיסה בנקודות – מה יש להפסיד? (ספוילר: הרבה כאבי גב…)
הלונדונים אורזים חצי בית, שלושה ילדים ועגלה וקופצים לוונציה (פוסט ארוך עם הרבה תמונות)

 


Venice gondola

אז שבלונדון הקיץ כבר הסתיים לו, באישון לילה אנחנו עולים על האובר ומגיעים ללונדון סיטי איירפורט. השדה”ת הקטן והחביב שוכן בקרבת הרציפים במזרח התמזה, ואלמלא היו לנו קטנטנים ומטען חורג, היינו מגיעים אליו באמצעות הטיוב. שהמטוס הזעיר של BA מבקיע את דבוקת ענני הבוקר, מתנדפת לה ההרגשה של “למה לעזאזל היינו צריכים את זה” ולאט לאט זו מתחלפת בהתרגשות קלה של הילדים שייראו לראשונה בחיים את “העיר שעל המים”. את מה שאנחנו המבוגרים לוקחים כמובן מאליו, הקטנטנים תחקרו רבות…תחשבו כאילו הציעו לכם כרטיס לעיר האבודה של אטלנטיס?

שעה וחצי מאוחר יותר ואנו נוחתים. הליכה של כעשר דקות לרציף הסירות, כדי למצוא את ההסעה של הווטר-טקסי שהוזמן מראש (ההוצאה הכי יקרה בטיול’ שלפני שש שנים לא היינו מעיזים להוציא). על סיפון הסירה שגולשת לה מעל הגלים, החששות של הקטנטנים מתחלפות בהתרגשות, ואפילו ההורים כבר שוכחים את הסיוט הלוגיסטי. וונציה here we come!

ווטר טקסי בוונציה

 

למה אין ווטר אובר? קופצים לוונציה

 

 

את הפוסט הזה חילקנו לקטגוריות, שעיקרן פירוט המסלול שעברנו יום יום. למי שאין כוח לפטפוטים שלנו (זה בסדר אנחנו לא נעלבים) – מוזמן לעבור ישר לחלק המעניין יותר – האוכל.

 

גשר על על תעלה בוונציה

 

יום טיפוסי בחיי הגונדולרים

 

 

הביאנלה של וונציה

אז מהי בכלל הביאנלה של וונציה לאומנות ולמה זה כזה ביג דיל, אתם שואלים?
הביאנלה מתקיימת אחת לשנתיים (Bi-Annual מקור השם) והיא נערכת בוונציה ברציפות החל מ-1895 (למעט בזמן שתי מלחמות העולם).
חשוב לציין שיש גם ביאנלה לאומנויות הבמה ולקולנוע שנערכות במועדים אחרים.
במקור מטרתה של הביאנלה היתה לקדם אומנות מודרנית ולקדם מכירות של יצירות, אולם אספקט המכירות בוטל בסוף שנות ה-70 ומאז הפכה הביאנלה לתערוכה בלבד. זוהי אחת מתערוכות האומנות הגדולות והנחשבות בעולם, כאשר בכל שנה מוזמן אמן, אוצר או מבקר אומנות נודע, לאצור את הביתן המרכזי של הביאנלה (ה-Central Pavilion) במתחם הארסנלה (Arsenale) ואת האירועים השונים. השנה הוזמן ראלף רוגור, אוצר אמריקאי ומנהל גלריית הייוורד הידועה בלונדון.
במקור השתתפו שש מדינות, ועם השנים יותר ויותר מדינות הוזמנו להקים ביתנים (Pavillions) שמטרתם להציג מיצג אומנותי שישקף את האומנות של המדינה. האומן שנבחר מכל מדינה זוכה לכבוד רב, ובד”כ הזמנתו מסמנת אבן דרך בקריירה. את הביתן הישראלי הקימה השנה האמנית איה בן-רון. מרבית הביתנים מצויים במתחם הג’יארדיני (Giardini) – הגנים, כאשר שירות של ווטר טקסי חינם שט בין המתחמים, וגם עגלות גולף חינם מניידות את מי שקשה לו ללכת במרחבים של הבינאלה.

כרטיס יומי לביאנלה יעכב אתכם €26.5 או €17.5 לצעירים ו-€21.5 מעל גיל 65. כרטיס פלוס ל-3 ימים רצופים לכמה כניסות שתרצו עולה €36.5 (€26.5 לסטודנטים). הביאנלה סגורה בימי שני, והשנה מסתיימת ב-24.11.19

 


“Anthea Hamilton’s work, “A new life

הביאנלה של וונציה

 

פרפרים במתחם הארסנלה – הביתן המרכזי

 

 

הוופורטו – the only way to travel

לפני שמתחילים חשוב גם להסביר איך מתניידים בוונציה. למעשה יש שלוש דרכים בהן ניתן לזוז ממקום למקום בוונציה (למעט הגונדולות שנועדו לתיירים בלבד): 1) הליכה ברגל בין סמטאות העיר הצפופות ועמוסות הגשרים 2) ווטר-טקסי, מוניות בדמות סירות מנוע שעשויות לעלות הרבה כסף ו-3) אהובנו – הוופורטו (Vaporetto) הלא הוא הווטר-בס, או אוטובוס המים. כרטיס חד פעמי עולה €7.5 , ואילו כרטיס ל-3 ימים עולה €40. ישנן תחנות בכל מקום, וברגע שלומדים להבין את הכיוון שצריך ולהידחף בין האנשים (זה די כמו ישראל רק עם מים) מגלים שזו הדרך הכי טובה (והכי זולה) להתנייד ברחבי וונציה.

כמה דגשים בוופורטו: הצוות מורכב מנהג ואיש צוות שאחראי על העגינה והסדר. תורידו את התרמיל מהגב – הם מתחרפנים מזה משום מה. מעבר למושבים בפנים, ישנם מושבים גם בירכתיים, והרבה אנשים עומדים פשוט על הסיפון. בוופורטו הקטנים יותר ישנם מושבים גם ליד החרטום של הסירה. יש סיכוי שתרגישו את תנועת הגלים של הוופורטו אפילו שבוע אחרי שחזרתם, זוהי תופעה שנקראת MDDs (אם זה ממשיך מעבר לחודש – לכו להיבדק!)

 

תחבורה בונציה

 

וופורטו בוונציה – ti amo

 

אוטובוס מים עם ילדים בונציה

 

ה”קוק-פיט” – עושים גלים בוופורטו

 

 

יום 1

מייד אחרי שהתארגנו, וסידרנו איזה בלאגן שקשור לחדר במלון (חייב להיות משהו, לא?). שמנו את פעמנו לביאנלה, למתחם ה-ג’יארדיני. כשמטיילים עם לונדונית חובבת אומנות (שגם ארגנה סיור לביאנלה לפני שש שנים), עם שלושה לונדונים חסרי סבלנות ועם תינוקת, צריך לעשות פשרות. לפיכך – הבינה הלונדונית – שהימים בהם הייתה סוקרת כל ביתן וביתן במשך שעות – נגמרו, ואילו אנו בפתחם של ימים אינטנסיבים בהם צריך לעשות הפסקות חוזרות ונשנות, וכן להציע שוחד ג’לטו לפחות פעם עד פעמיים ביום.

הביתן הישראלי דורש סבלנות, מדובר באיזה חדר המתנה לבית חולים שדה, המציג גם את הנרטיב הפלסטיני בישראל, והם מבקשים כשעה מזמנך – חצי שעה המתנה ועוד חצי שעה לעבור במיצג. ועל זה נאמר באיטלקית צחה “צאו מהסרט חברים”. הביתן האמריקאי (אמן Martin Puryear) יותר מוצא חן בעיני הקטנטנים שמקבלים את ההזדמנות לטפס על פסל דמוי זנב של דרקון. הביתן היפני גם כן, עם ספת ישיבה אוורירית מעגלית כתומה שהפכה מיד ליעד לקפיצות ראש.
הביתן הקנדי שמציג את הנרטיב של האינואיטים (האינדיאנים הילידים) היה משעמם, ואילו התור לביתן הבריטי ארוך מדי. שיטוטים לחפש שירותים (או במציאות: ריצת אמוק עם לונדוני קטן-בינוני על הידיים שכבר החל להתאמץ ומביט אל חלל האוויר) נסתיימו בטוב, הילדים קיבלו ג’לטו גירסאת הביאנלה, ואפילו הספקנו לדגום כמה ביתנים נוספים לפני שהמלון צלצל לומר שהחדר מוכן.
בניגוד לעבר, בו שכנו במלונות קטנים וצפופים בין הסמטאות של וונציה, הלונדוני החליט שמלון בשכונה המזרחית של סנט’הלנה יהיה יותר קל, מה גם שניתן ללכת משם לביאנלה ברגל. ההחלטה הסתברה כנכונה, במיוחד נוכח רציף הוופורטו הקרוב למלון וגן השעשועים הצמוד, שזכה (לצערנו) לביקור יומי.

 

הג'רדיני - מתחם הביאנלה בוונציה

 

מימין לשמאל: ארה”ב / יפן / ישראל

 

מנוחה בחדר ונסיעת וופורטו לגשר הריאלטו, ואנו מוצאים את עצמנו בתערוכה שאינה חלק מהביאנלה (כן כזו היא הלונדונית, מאגר מידע בלתי נלאה של תערוכות וכושר הליכה בלתי נלאה גם כן). PERSONAL STRUCTURES – ART EXHIBITION – Palazzo Bembo היא תערוכה שמציג ארגון בשם Personal Structures שמטרתו לשלב דיונים פילוסופיים ואומנות. בפועל מדובר במעט מאד פילוסופיה וכמה חדרים מאד מרשימים, כולל חדר השונית מפלסטיק, שהלונדונית הקטנה-גדולה נהנתה בו במיוחד. הלונדוני הקטן-בינוני יש לציין נרדם על הוופורטו, וקם במצב רוח גראמפי למדי. בכלל, נראה שלא חסרות תערוכות בוונציה שמנצלות את כיבושה הזמני בימי הביאנלה ע”י חובבי אומנות…
 

Federico Uribe’s Coral Reef

תערוכה בפלצו במבו וונציה

 

תערוכה בומבה בבמבו – חדר השונית

 


 

מילה על גשר הריאלטו הסמוך לפלצו במבו: המבנה המרשים אולי ביותר בוונציה, נבנה ב-1181 כגשר עץ שניתן היה להזיזו כדי לאפשר מעבר לספינות מלחמה. המס שנגבה מהחנויות שעל הגשר נועד לאחזקתו, ועד היום הוא מתאפיין בריבוי חנויות מזכרות לתיירים לאורכו. ב-1591 נבנה הגשר במתכונתו המרשימה הנוכחית, כאשר קשת בודדת מחזיקה אותו. לצדו (בגדה המערבית) נמצא שוק הריאלטו המתמחה בדגים ופירות ים. הגשר מורכב ממדרגות והוא מתפרש לאורך 31.8 מטר (גובהו 7.3 מטר), כך אם עליתם אותו סוחבים עגלה של תינוק(ת) שלוש פעמים ושרדתם – יש לכם כושר גופני יותר טוב ממה שחשבתם.
 

גשר הריאלטו בונציה

 

גשר הריאלטו – עגלה של תינוק? פה?

 


עוגיות הדוג'ה בוונציה
לארוחת הערב לקחה אותנו הלונדונית למוסד וונציאני ידוע בשם Cà D’Oro alla Vedova או כפי שהלונדונים (שחוזרים לפה יחד כבר פעם שנייה) מכנים אותו “אלה וודובה”. מדובר במסעדה שמתמחה בפסטות עם מאכלי ים ויותר מכך בפולפטו מטוגנים טריים שכולם, אבל כ-ו-ל-ם, אוכלים בעמידה עם כוס פרוסקו בסמטה המובילה למסעדה. הילדים מבקשים פסטה, ומטביעים אותה בקטשופ שהובא מהסופר הסמוך, ואילו המבוגרים אוכלים פולפטו ופסטות עם דיונון ודיו שחור ואחת עם עגבניות, שום ואנשובי. עוד על כך ב”מצעד המזון”. הקטנטנים לא מרוצים ואת הערב אנחנו צריכים לסיים עם ארוחה נוספת במקדונלדס היחיד באי. You win some you lose some… ”

 

יום 2

את היום השני אנו פותחים במתחם הארסנלה, וזאת למורת רוחם של הקטנים שרוצים ג’לטו כבר ב-11 בבוקר (בבה’ד-15 היה שלט ענק שגרס כי ‘הפשרות של היום – הן הנורמות של מחר’… Just sayin’). איכשהו אנחנו מצליחים לגרור אותם בין המיצגים, ולאט לאט שהעויינות כלפי ההורים מתפוגגת, הלה מגלים שיש כל מיני מיצגים שניתן אפילו להנות מהם כמו זו של הכיסא והצינור (ראו בהמשך, של צמד האמנים הפרובוקטיבים סון ופנג), או הלבבות והאמוג’י בהקרנת הולגרמה תלת מימדית. בכלל, נראה שאם מדלגים על הוידאו ארטים למינהם (הלונדונים לא חובבי הז’אנר), אפשר לעבור על היצירות הקיימות במהירות יחסית, כך שאפילו הקטנים שומרים על רמת עניין גבוהה.

 


“Sun Yuan & Peng Yu. “Dear
הביאנלה של וונציה
 

‘לקבל צינור’ – אומנות פרובוקטיבית בביאנלה



הביאנלה של וונציה

 

את מתחם הביאנלה אנחנו עוזבים בזכותו האדיבה של נהג עגלת גולף שהסכים לקחת אותנו טרמפ חזרה לכניסה, או כמו שהלונדונית הקטנה-גדולה (שעד כה התמרמרה על היעדר גלידה) מתארת את זה “BEST DAY EVER”. לאי של ג’ודקה אנחנו לוקחים וופורטו, כי יש פה איזה ביתן של איסלנד ש”אנחנו חייבים אבל חייבים לראות” (הלונדונית, אוקטובר 2019). הביאנלה אומנם מתרכזת בשני מתחמים, אבל תגלו (זאתאומרת אם תתעמקו בנושא) שיש ביתנים מפוזרים ברחבי וונציה, שיש לערוך מסע מפרך כדי למוצאם. בינהם: הביתן האיסלנדי, הליטאי והניו זילנדי. למה? רק לאלוהים ולראלף רוגוף התשובות.
יש הסבורים שהאי של ג’ודקה נקרא כך מאחר וחלק מהסוחרים היהודים הוונציאניים גרו בו, ולראייה נמצאו עדויות היסטוריות על בית כנסת עתיק במקום. יחד עם זאת, הגטו היהודי של וונציה היה בצפון העיר ולפיכך ההסבר הנ”ל לא מניח את דעתם של מרבית החוקרים. לעומתם, אחרים סבורים שהשם ג’ודקה מקורו במילה Zudegà – שמשמעותו “Judged” או “קיבלו עונש”, לאור הגלייתם של משפחות אצולה לכאן במאה ה-9. הסבר אחר טוען שזה שיבוש של המילה הונציאנית לעיבוד עורות שכן זה היה העיסוק המרכזי של יושבי האי. כך או כך מדובר בשכונת מגורים יפהפה, עם סמטאות ציוריות ומזח פסטורלי, שלא מזכירה את ההמוניות של ‘דאון-טאון’ וונציה.

 

רובע ג'יודקה בוונציה

 

ג’יודקה – נוף אורבני טיפוסי

 



מבט פנורמי מהמזח של ג’יודקה לעבר וונציה (הקליקו על התמונה להגדלה):
רובע ג'יודקה בוונציה
 

 

אומנות רחוב בבוונציה איטליה

 

סטריט ארט בג’יודקה

 


Iceland Shoplifter

הביתן האיסלנד – Chromo Sapiens – מציג את עבודתה של אמנית בשם Hrafnhildur Arnardóttir שגדלה דווקא בניו יורק, ומאחר ששמה עוות ל”שופליפטר”, זהו השם בו היא משתמשת לעבודותיה.
האמנית אוהבת לעבוד עם שערות סינטטיות, ובאמת מצאנו שיירים של עבודתה בבגדים שלנו, אפילו שחזרנו ללונדון. האווירה בביתן – שאינו הומה אדם בשל המיקום הרחוק – רגועה, עם מוזיקה מתאימה שניתן לרכוש גם. ההליכה לפה הייתה נינוחה (למעט לונדוני קטן-בינוני שמסרב ללכת משעות הבוקר), והקטנים הצליחו להפר את השלווה לשוכני המקום.
הכניסה אפלה, החדר המרכזי הוא בצבעי הקשת ואילו בהמשך חדר עם שערות לבנות שהקטנים כינו ה-“North Pole” באיזה משחק דמיוני שהמציאו למורת רוחם של המבקרים.

 


אומנות באיטליה - איסלנד

 

סליחה, איסלנד זה כאן?


 

אומנות באיטליה - איסלנד

 

תיזהרו לא לגנוב שערות – שופליפטר

 



סגרופינו
לאחר שחצינו את גשר האקדמיה המרהיב, הבנו שהמקום שהוזמן לארוחת ערב (שהלונדונית זכרה מלפני 6 שנים) כבר לא כ”כ מתמחה בברנזינו (לברק/בס בגירסא איטלקית) ושהמחירים פה האמירו מאד. שיטוט בקרבת קמפו (כיכר) סנטו סטפנו הוביל אותנו אל ארוחת ערב מפתיעה לטובה במסעדת דה פיורי. צמוד למקום יש בר (Bacaro) שבדומה לאלה וודובה מתמחה בפולפטו מכל מיני סוגים, וכן התוודענו במקום למשקה הסגרופינו שעשוי מגלידת לימון, וודקה ופרוסקו.
הילדים היו עייפים מאד, וקשה היה לנו לשמור עליהם מרוכזים בלי לספוג הרס לרכוש, ולכן הסתפקנו ביין אדום.
שחזרנו למלון הצלחנו לגרום לברמן החביב לעשות לנו גירסא משלו בזמן שהילדים נמנמו להם על הספות של הלובי (לא לשתף את רשויות הרווחה האנגליות בבקשה). להלן הגרסא הקלאסית של המסעדה למשקה, או: במילה אחת – יאם!

משקה סגרופינו לקינוח
 

סגרופינו בעבודת כפיים ידנית בדה פיורי

 

 

יום 3

בלתי אפשרי לבקר בוונציה מבלי לפקוד את כיכר סן מרקו, הכיכר הציבורית היחידה בוונציה (Piazza ולא Campo). אנו טופחים לעצמנו על השכם שהצלחנו להחזיק מעמד עד כה, ולהגיע לפה ביום ב’, כשהבינאלה סגורה.
הכיכר מוכרת במיוחד בזכות בזיליקת סן מרקו הניצבת מולה, וארמון הדוג’ה (הדוכס/ שליטה של וונציה) הפונה לים. נראה שדווקא היום, שמזג האוויר שוב מחייך אלינו – מכינים את הכיכר ל-“Acqua Alta” – הצפת המים פעם בשנה לפחות, שגורמת לכך שהכיכר הופכת לבריכה אחת גדולה ומסוכנת. ההכנות מתבצעות ע”י הנחת קורות עץ שמגביהות את מפלס הכיכר, בשטח שמול הבזיליקה. בכיכר זו גם נערך טקס הפתיחה של פסטיבל המסכות השנתי של וונציה.
כמה תמונות לארכיון, מרדף אחר היונים (מה שהופך לספורט הלאומי של הלונדונים הקטנים) ואנו מתחילים לשוטט בסמטאות הצמודות, הטומנות בחובן את חנויות היוקרה של וונציה, תכשיטים, מותגי אופנה עלית, וכן את זכוכיות המוראנו הידועות.

כיכר סן מרקו
 

כיכר סן מרקו בפעולה

 


סן מרקו וונציה

 

מבט מהשלולית – כיכר סן מרקו

 


שיטוטנו מוביל אותנו לכיוון הריאלטו, לא לפני שהלונדוני הקטן-בינוני מכריח אותנו להיכנס לסניף של Candy Captain להצטיידות ב”גאמי גאמס”. מאחר ומדובר בחופשה על טהרת פסטה וג’לטו, ההורים מסכימים בלית ברירה, והלה יוצא כמנצח עם שקית מהחנות, שמכילה דובון בגודל ארמון הדוג’ה.

סן מרקו וונציה

 

בכ”ז חופשה – קפטן קנדי

 


ביקור לא מוצלח בסניף הדואר … הקטנה-גדולה מתעקשת לשלוח גלויה כמו פעם לסבים, למרות ששמעה על הדבר המוזר לראשונה בטיול (אגב כשבועיים לאחר מכן ועדיין לא שמענו מהסבים על איזו גלויה שהגיעה, בראבו לצמד פוסט-איטליין את דואר ישראל). חציית הריאלטו (אנא השאירו שם של כירופרקט טוב בתגובות) ואנו נכנסים ל’פונדקו דה טדסקי’ לראות את התערוכה המציגה על הגג (כן, כן, הלונדונית כבר אמרנו?).
הטדסקי זהו קניון לעשירון העליון, מעוצב לעילא ולעילא הנמצא בסמוך לריאלטו. לא הרבה יודעים (הלונדונית דווקא כן) שמעבר לאומנות המוצגת פה, בקומה החמישית יש גג עם נוף עוצר נשימה לוונציה.
כן, צריך להזמין מראש, אבל באיטליה כמו באיטליה עם תינוקות חמודים וחיוך אפשר להגיע רחוק (זה לא אנגליה פה). הנאה נרשמה גם אצל הקטנים שכמעט חרכו את רצפת התערוכה בריצות קצרות.

T Fondaco dei Tedeschi by DFS, Calle del, Ponte di Rialto
הזמנות מראש של ביקור בגג התצפית: https://www.dfs.com/en/venice/t-fondaco-rooftop-terrace


טדסקי
 

לעשירון העליון, אבל אפשר להסתכל! הטדסקי

 

נוף מהטדסקי בוונציה
 

נוף עוצר נשימה מהטדסקי לתעלה

 


מפה, הקיבה קצת עושה רעשים ואנו נאלצים לעצור בשלוש, תיקון ארבע תחנות קולינאריות שונות. Farin בשביל פיצה לגברים ואפרול-שפריץ למי שחצה את השמינית; בורגר קינג עבור הלונדונית הקטנה שנשארת בהתעקשותה לא לאכול פיצה; קפה דל דוג’ה בשביל הקפה הכי טוב בוונציה (ראו בהמשך) ואיך לא- מנת הג’לטו היומית.
 

גלידה איטלקית

 

ג’לאטו. אין מה להוסיף

 

 
חצייה נוספת של הריאלטו (מאמא-מיה) ופגישה לא צפוייה עם חברה מהצבא של הלונדוני ומשפחתה שחזרו מטיול בדולומיטיים (כן, כן, גם זה קורה!). שלושה רבעים מחברי החבורה (אלו שיודעים לדבר) מורדים בלונדונית ששמה את פעמיה ליעד האומנותי הבא, עם היחידה שלא יכולה למחות. מפה אנו קובעים להיפגש לארוחת ערב במסעדה ביתית שמצוייה בשכונה השקטה של קסטלו, ולהכין את עצמנו ליום הרביעי שכולל את החזרה הביתה.
 

טיול באיטליה - וונציה

 

תעלות תעלות ועוד תעלות

 


 

יום 4

היום האחרון שלנו נפתח בסערה, ארוחת בוקר מהירה והליכה בין הסמטאות של איזור הארסנלה כדי להגיע לביתן הליטאי החמקמק, שם האמנים מציגים חוף ים (מלוכלך יש לומר). ההליכה לביתן, שכללה נשיאה של הקטן-בינוני על הידיים (הוא סיים עם הליכה לטיול הזה), הייתה קשוחה, ואת רעש הלב הנשבר, שמסמלת את האכזבה של הלונדוני מהביתן ניתן היה לשמוע עד כיכר סן מרקו.
המקום אולי מעניין בימי רביעי ושבת כאשר ישנן הופעות אופרה חיות של שחקנים שנמצאים כרוחצים על החוף, אבל התורים בימים הללו בהתאם.
 
משם אנו הולכים עד Celestia כדי לנסות ולהגיע לפסל “Building Bridges” של האמן Lorenzo Quinn שכבר הרשים את הביאנלה עם פסל ידיים על בניין לפני שנתיים. את הפסל המרהיב ראינו בחטף בשיט עם הווטר-טקסי למלון, והוא אכן לא מאכזב. ההליכה לפסל קשה, אולם אנו מגלים הפסל מצוי במתחם הנחשב חלק מהביאנלה, וניתן לקחת סירה חינם בחזרה מכאן לארסנלה.

 

וונציה  עם ילדים

 

תחנת סלסטיה – שינויי מזג האוויר?

 

אומנות עם הילדים - פסל בביאנלה

 

בונים גשרים- לורנצו קווין

 

לורנצו קווין - Building Bridges

 

“בכפיים בכפיים, תנו לה קצב…”

 


 

בחזרה בביאנלה, כמו ישראלים טובים ש”תפסו כבר את הקטע”, אנחנו מפעילים שוב את רכב הגולף החינמי כדי לצאת מהמתחם כמה שיותר מהר,
ופונים לויה ג’יוזפה גריבאלדי. הרחוב הציורי הוונציאני שונה מהנוף הרגיל, ונראה כרחוב איטלקי טיפוסי. מנת הג’לאטו האחרונה (אם מישהו ספר, בבקשה אל תספרו להורים שלנו) ואנו עוצרים בסופר ה-Coop הדחוס כדי להצטייד בפחמימות שאין באנגליה.
ממה שהיא זוכרת סצינת הסופרמרקטים של ונציה השתנתה כליל, ומותגים איטלקיים ידועים כמו “בילה” עברו להם מן העיר. מכאן נחזור למלון, נשב על קפה אחרון בסנט’הלנה, וניקח את הווטר טקסי לשדה”ת של מרקו פולו, שגם הוא השתנה רבות ממה שזכרנו ועבר מתיחת פנים הכוללת רציפי אבן מקורים לווטר טקסי.

ויה ג'יוזפה גאריבלדי

 

דרך גריבאלדי – גלידה וסופר


 


 

מצעד המזון

אוקי, אז הנה מה שהספקנו לאכול פה, עם שני פעוטים ותינוקת (וכן בקבוק קטשופ בתיק, מה אפשר לעשות…)
 
Cà D’Oro alla Vedova
Ramo Ca’ d’Oro
+39 041 528 5324
כאמור “אלה וודובה” היא החביבה על הלונדונית, עוד מימיה הסטודנטיאליים בעיר. מדובר במסעדה שעומדת על תילה כבר כעשרים שנה, ומתמחה בפסטות עם מאכלי ים ובפולפטו מטוגנים טריים שמרבית הסועדים פשוט אוכלים בעמידה עם כוס פרוסקו בסמטא המובילה למסעדה. אם בכ”ז “זכיתם” בשולחן, תמצאו את אותם פולפטו (שנראים כמו פלאפל וטעימים כמו קציצה) מוגשים גם בפנים, לצד סלטי פירות ים למינהם, ופסטות צמחוניות וכאלו עם מאכלי ים. לא המקום לחפש ספגטי בולונז למי שתהה.
נדגמו: הפולפטו המפורסמים, פסטה עם דיונון מבושלת ברוטב דיו שחור (מנה ונציאנית ידועה בשם Risi e bisi) ופסטה עם רוטב עגבניות, שום ואנשובי. כולם מצויינים!

 

מסעדות בוונציה

 

מלקקים את הצלחת באלה וודובה

 

Trattoria / Bacaro da Fiori
Calle de le Boteghe
+39 041 523 5310
http://www.dafiore.it/
כאמור, אכזבה מהתפריט של המסעדה שמתמחה בברניזנו הוביל אותנו לשיטוט בסמטאות שבקרבת קמפו סנטו סטפנו וכך מצאנו את דה פיורי, שגם כנראה הומלצה לנו ע”י מספר גורמים. צמוד למקום יש בר (Bacaro) שבדומה לאלה וודובה מתמחה בפולפטו, אך פה יש כל מיני סוגים: בשר, דגים, צמחוני ועוד.
כיאה לארוחת חג הזמנו את יין הבית, וכן אוכל על טהרת הדגים, כפי שמחייב במקום שזו עיקר התמחותו. מנת הטונה הצרובה היתה מצויינת, כמו גם מנת הפסטה בס, אם כי תהינו אם היינו צריכים לקחת את הבס “three way” שהיה הדבר הכי קרוב לברנזינו הנחשק. סלט קפרזה עם עגבניות שרי אדומות וצהובות היה סביר וכאמור התוודענו פה למשקה הסגרופינו שעשוי מגלידת לימון, וודקה ופרוסקו (סרטון למעלה בגוף הפוסט). מסעדה מומלצת מאד!

 

מסעדות בוונציה

 

ארוחת חג בדה פיורי – מומלצת!

 

Farini
farini.com
לפריני הגענו בטעות, ואז עוד פעם בטעות, ואז שוב, עד שהבנו שזו בכלל רשת, הרי אנחנו לא באמת מטיילים לנו בוונציה במעגלים… מי שעוקב אחרינו יודע כמה אנחנו אוהבים את פרינצ’י בלונדון ופריני הוא בדיוק מקום שכזה. פיצות טריות, פסטות, קינוחים איטלקים קלאסיים וכמובן אפרול שפריץ’ ומיני אלכוהול נוספים. ההגשה מאד מהירה, ומאד לא ידידותית לסביבה על כלים חד פעמיים, אבל זה מהיר וטעים. למעשה, כל אחד (למעט הלונדונית הקטנה-גדולה) מצא לעצמו מה לאכול בפריני – ממלכת הפחמימות.

 

מסעדות בוונציה

 

ממלכת הפחמימות של פריני

 

מסעדות בוונציה

 

פיצות, פסטות, אלכוהול, can’t go wrong

 

Caffè del Doge – Caffetteria Rialto
Rialto, Calle Cinque, 609
קפה דל דוג’, הזכור ללונדונית עוד מימיה כסטודנטית בוונציה הוא בית קפה קטנצ’יק, מרחק הליכה מגשר הריאלטו, בסימטה לא מושכת בעליל. הלונדוני הובל לפה אחר כבוד לפני שש שנים, על בסיס יומיומי, במיוחד נוכח המלון סטייל סרטי ריגול של המלחמה הקרה, שהיה אז במרחק הליכה מהקפה המנומנם. למעשה, קפה דל דוג’ הוא לא רק בית קפה, אלא חברת קלייה של קפה איטלקי משובח, המוכרת למספר רב של בתי קפה באיזור. זהו הסניף המקורי והיחידי, והלונדונים חזרו לפה לאחר כיסופין רבים.
זהו מקום לקפה נטו, אולי איזה עוגית קטנה בצד, אבל לא הרבה יותר מזה.

 

מסעדות בוונציה

 

הדוג’ה היה פה – קפה דל דוג’

 

Osteria da Pampo
Calle Generale Chinotto, 24 (Sant’Elena)
+39 041 520 8419
osteriadapampo.com/
אוסטריה דה פמפו היא מסעדה משפחתית קטנה ברובע קסטלו אליה הגענו די בטעות. הביקורות באינטרנט מהללות אותה, ונראה שבאמת ארוחה רומנטית פה יכולה להיות לא רעה בכלל, אולם כשיש זאטוטים שלא מרוצים מכלום לאחר יום של שיטוטים: בין אם זו צורת הפסטה שקיבלו, הלחם או הקטשופ, הרי שגם המקום הכי מזמין עשוי להפוך לסיוט.
כך קצת קרה לנו עם אוסטריה דה פמפו: המלצר והמלצרית היו נחמדים מאד, אבל פשוט משהו לא זרם לנו שם.
מגש ה-Mixed sea food הורכב מסרדינים שהיו מתוקים (כנראה שמדובר במאכל ונציאני אבל טעים ומזמין כמו סרדינים מטוגנים הוא לא), שרימפס, בשר בס קר, ו-Bacalà mantecato שזהו מאכל ונציאני שנראה כמו איקרה (מחית לבנה) ועשוי מדג קוד כבוש. יכול להיות שזו מנה טובה בד”כ, פה היא היתה חסרת טעם.
סלט הקפרזה היה קצת גס, מנת פילה בס היתה טובה ולא יותר מכך, ואילו המנה הטובה ביותר היתה הפסטה פנה-ראגו בקר שמאד לא מאפיינת את וונציה, אך היתה נדיבה וטעימה. קשה קצת להמליץ על מקום שאת מנת הדגל שלו – מעין לזניה מפירות ים – תפסנו את הטבחית מוציאה מקפוא ומכניסה למיקרוגל מספר פעמים… נו טוף – ניסינו.

 

מסעדות בוונציה

 

מנת המיקס סי פוד בפמפו.

 


ארבעה ימים (כמעט) של חג בוונציה חלפו לנו כל כך מהר שקשה בכלל לזכור שהיינו שם. אולי בזכות העובדה שהלונדוני עדיין מרגיש שהוא על וופורטו כל פעם שהוא מסתכל על מסך המחשב – אנחנו יודעים שזה אכן קרה ולא היה חלום. וונציה משתנה, אין ספק שאחת מהערים המתויירות בעולם לאט לאט משיגה את המערב עם אפליקציה לנסיעה בוופורטו, רציפים מחודשים בשדה”ת, רשת סופרמרקט כמו Coop ועוד. הביאנלה כמו הביאנלה נשארה עדיין הצגת האומנות הכי טובה באירופה, במיוחד בתקופות קצת פחות מעניינות.
“ברכה” שמקורה בפתגם סיני מאחלת “May you live in interesting times” שהכוונה היא אירונית – שכן ידוע שדווקא תקופות לא מעניינות בהיסטוריה (ונטולות קונפליקטים ומלחמות) – הן אלו בהן החיים הם הטובים ביותר…. בוונציה לעומת זאת – אף פעם לא משעמם! fino alla prossima volta!


Venice gondola

Author: הלונדונים

2 thoughts on “May You Live in Interesting Times

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *